קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אני כל הזמן עולה ויורד: מ"ן – מ"ד. כך, כל אחד עובד בקבוצה, עם כל עשרת הבוכנות שלנו. כשאני סופג את רצונות החברים, אני רוצה לקרב אותם לבורא. אני מקבל ממנו כוחות, מילויים, גילויים ומעביר אותם לחברים. אני מהווה ערוץ מעבר לשני הכיוונים.
בפעולת הבוכנה הראשונה, אני תובע בתוך העשירייה ודולה משם את רצונות החברים, ואילו בפעולת הבוכנה השנייה, אני מעלה את הרצונות האלה לבורא. העלאה זו היא מ"ן, אני מבקש בעבור כולם ומקבל כוח מלמעלה. באמצעות כוח זה אני יורד למטה ומעביר אותו לחברים, מקבל מהם רצון חדש ומעלה מ"ן.
כל אחד צריך להיות הן הקטן ביותר בעשירייה והן הגדול ביותר. אם כל אחד מעשרה חברים יעבוד כך, אזי ייווצר מנוע בעל עשר בוכנות – אתם מתארים לעצמכם את גודל העוצמה?! כל הבוכנות מנפחות בידידות את הכלי הכללי שלנו, עד שתתמלא הסאה והבורא יתגלה בתוכו.
אנחנו רואים שבטבע האחד אוכל את השני, כיון שאנחנו מתייחסים זה לזה בצורה אגואיסטית ומשפיעים על ידי האגו שלנו על כל יתר דרגות הטבע: דומם צומח וחי. אם נתקן את הרצון האגואיסטי – זאב יחיה בשלום עם כבש, אף אחד לא יתקוף את השני.
התרופה הבטוחה נגד הוירוס היא החיבור, זוהי התרופה לכל הבעיות, כיוון שאז אנחנו הופכים להיות דומים לטבע הכללי הגלובאלי, האינטגראלי. כשאנחנו מתחברים בצורה כזו אנחנו מתקשרים יותר לכוח הכללי של הטבע, בכדי שיסדר את כל מערכות החיים שלנו.
ככל שהספורטאי מתאמן יותר, כך הוא נעשה חזק יותר ומגביר את האגואיזם. הוא תמיד מרוצה מהישגיו. המקובל רוצה להחליש את האגואיזם באמצעות עבודתו, בכדי לעלות מעליו. המצב כלפי האגואיזם נראה שלילי, אך בעבור המקובל זהו מצב רצוי.
המקובל מסתכל על גופו, ששייך לדרגת חי, כחוקר. בגוף, ששייך לדרגת חי, מתגלה כוח הקבלה, האגואיזם, אך המקובל רוצה שיתגלה בו כוח ההשפעה. ואילו את עצמו הוא רואה כחוקר ניטראלי לחלוטין, שאינו שייך לא לכוח הקבלה ולא לכוח ההשפעה.
המקובל שמח על הרע כעל הטוב. אך אין פירושו של דבר להיות מזוכיסט, משום שהמקובל אינו מייחס את הסבל לעצמו, אלא רק לאגואיזם שנברא על ידי הבורא. ואילו את האגואיזם, הוא אינו מקבל כרצון להנות ששייך לו, אלא ככוח שמגיע מהבורא.
קראו עוד בטוויטר שלי.
