קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
האדם מבריא רק כשהוא עוזר לחברים, כשהוא דואג להבריא אותם ולא את עצמו. אז הוא באמת יכול להתגבר על כל בעיה.
ספגנו לתוכנו את כל התרבויות.
לא יאפשרו לנו להתאסף לעם אחד, עד שלא נאחל לכל העמים להתאסף יחד,
עד שלא נתחיל לחשוב על אחרים, ולאחר מכן, דווקא לשם כך, לתקן את עצמנו. נוכל לסדר את עצמנו בכל, אם נדאג לכולם.
מהות הפעולה נמדדת בהתאם לכוונה. הכוונה "להשפיע יותר" מקרבת את האדם לבורא, הכוונה "לקבל יותר״ מרחיקה את האדם מהבורא. בינהן נמצאת הנקודה הניטרלית, נקודת האפס, שמתוכה האדם מחליט היכן להימצא – בעולם הרוחני או בעולם הגשמי.
הבדיקה העיקרית היא: למה האדם משתוקק, ולא עד כמה חזק הרצון שלו. החלפת הכוונה דומה להחלפת הילוך בתיבת ההילוכים ברכב, מהילוך קדמי להילוך אחורי, בהתאם לכיוון בו אני מתקדם – קדימה, כלפי הבורא והנבראים, או אחורה.
כדי לבדוק את הכוונה, עליי להסיח את הדעת מהפעולה עצמה, בכדי שהיא תהפוך לחסרת חשיבות, ואילו הדבר החשוב יהיה: למען מי אני עושה את הפעולה ולמי היא מועילה. זה מה שקובע אם אני נמצא בעולמו של הבורא או בעולמי הפרטי, בתוך הקונכייה שלי.
הדאגה לזולת מנוגדת לטבע האגואיסטי שלי. אך אני מסוגל לשנות את עצמי ולגבור על דרגות דומם, צומח, חי, מדבר, עד שאתחיל להתייחס באהבה לכולם. אגלה, שלא הנבראים, אלא הבורא הסתתר ממני, בכדי שאבנה את כוונת ההשפעה הנכונה.
הבורא אינו רוצה לגלות את עצמו כלפי באופן מידי, אלא מתחבא מאחורי הצורות השונות של העולם הזה. אם אלמד להתייחס דרכן טוב לאחרים, אזי בסופו של דבר אגיע להשפעה לבורא. למעשה, הבורא אינו נמצא מאחוריהם אלא בתוכם. הנבראים עוזרים להגיע לכוונה להשפיע לבורא.
אם אני מתוקן ומסתכל על הנבראים לא מצד האגואיזם, אלא מצד הרצון להשפיע, אזי איני אוהב בהם את תכונותיהם, ששייכות לדרגת חי, אלא את אור הבורא. אם אני רואה שחלק הבורא נמצא בחברים, אזי כל החברים שייכים לשדה אחד, שהבורא בירך אותו, וכל החברים נושאים את הבורא בתוכם.
קראו עוד בטוויטר שלי.
