אנו מבולבלים ואובדי עצות, ללא תקווה וכוחות. אך כאשר אנו מבררים את המצבים האלה, עד למצב הגרוע מכולם, תשעה באב, חורבן בית המקדש, אנו רואים שאיננו מסוגלים לעשות דבר. אנו מגיעים לתשעה באב, מצב שבו הכול מתמוטט ולא נותר אף ניצוץ של קדושה, למעט ניצוץ קטנטן מהבורא.
אנו כורתים ברית בעזרת הניצוץ של הבורא. מתוך המצב השפל והאיום ביותר, אנו מקימים כלי מתוקן ומושלם. תשעה באב הוא יום של שבירה מוחלטת, ובנוסף לכך, מצב זה הינו מקום הבנייה, התיקון. "לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה" – החשיכה תאיר כמו האור, וכך נקים את עצמנו לתחייה, לחיים.
עוינות פנימית יכולה להתקיים בקרב כל אומות העולם, אך באף אחת מהן לא קיימת שנאה כמו השנאה ששוררת בקרב עם ישראל, משום שאנו שונאים את היהודים שבפנימיותנו. היהודי הפנימי הוא הרצון, שדורש להתאחד מעל לאגואיזם, להראות לעולם שניתן לחיות בעולם מתוקן.
הסיבה לכל צרותינו היא, שאיננו מסתדרים זה עם זה ואיננו מסוגלים להגיע לאיחוד בקרב עם ישראל. נראה מבחוץ, שהאויבים אשמים בחורבן, אך הכוח הזר החיצוני רק מוציא לפועל את גזר הדין. אנו בעצמנו, מקרב עמנו, מעוררים את פעולותיו. אין לנו את מי להאשים, אלא רק את עצמנו.
הסתירה טמונה בתוכנו, כיון שקיימות בנו שתי תכונות הפוכות: השורש שלנו מגיע מהבורא, וכל האגואיזם הוא צורה ההפוכה מהבורא. אנחנו נמצאים בין שני ההפכים האלו ומשתדלים לחברם. אולם החיבור הזה הוא דרך ההתנגשות.
העולם משתדל לברוח מהרע, אבל עלינו לא רק לברוח אלא להגיע אל הטוב: לבנות יחסים בהם יתגלה הבורא. המשבר של היום הוא הזדמנות לבנייה חדשה, לארגון רשת קשר כזו שתהפוך לכלי בו יתגלה הבורא.
כבר היינו מחוברים אך עברנו שבירה, בכדי לבנות את הקשר הזה עכשיו בעצמנו. כל השבירות הן הכנה למצבנו הנוכחי. בפעם הראשונה אנו מבצעים את פעולת החיבור מעל כל השבירות הקודמות: הבית הראשון והבית השני, בכדי לבנות מקום לקדושה, להשפעה ולאהבה.
היום אתם ניצבים לפני כריתת הברית בכדי ליצור מקום לגילוי הבורא, לייצב את הקשר בינינו כך שידמה לכוח העליון, ויתן לו מקום להתגלות. אין בורא, עד שנבנה בינינו את תכונת ההשפעה וניתן לו מקום שבו הוא יוכל להתקיים בינינו.
קראו עוד בטוויטר שלי.