קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
נדמה לנו, שהממשלות אשמות במתרחש, כאילו שהן היו חייבות להשגיח על הכול כמו מחנכים. הנחת היסוד הייתה, שאנו נקיים את הוראותיהן. אם כן, היכן החירות? לא ניתן לבנות חברה בריאה באמצעות דיקטטורה. רק חינוך כללי מסוגל לעשות זאת.
אנו מתפתחים אגואיסטית מזה אלפי שנים. בעבר, הישן היה חולף מן העולם והחדש היה נולד. כיום, עלינו להכיר בכך, שהיחסים האגואיסטיים בינינו הנם האויב האמיתי שלנו, ועלינו להמירם ליחסים שהפוכים להם. עלינו לעשות זאת, על אף שזה מנוגד לטבענו הקודם.
החשיבות של הרוחניות לפעמים עולה ולפעמים יורדת, אך למעשה היא מתבטאת ביחס לקבוצה. זוהי מהות בניית הכלי הרוחני. היא מנוגדת לרצון האגואיסטי שלנו, לטבע שלנו, כל השגותינו נעלמות בין רגע, נמחקות, ובכל יום אנו מתחילים את הכול מחדש.
בעולם הזה אני לא רואה שום דבר מהבורא, מהרוחניות, מהעולם העליון. אולם כשאני נכלל בקבוצת המקובלים אני מתחיל להכיר בכך שהיא ניתנה לי כמערכת עליונה שאני יכול להכנס לתוכה. מהעולם הרוחני יורדת אלי "מרכבה" שתעלה אותי לעולם הרוחני.
אין שום דבר רוחני בעולם שלנו מלבד הקבוצה. אם קשה לי מאוד להתכלל בה, להיכנע, לבטל את עצמי – קיימת לפניי עליה גבוהה באמת בעזרת החברים. הקבוצה – היא כצלחת מעופפת המעלה אותנו מהעולם הזה לדרגת העולם הרוחני.
היום אני לא יכול להיות באותה ההתפעלות כפי שהייתי אתמול. ולכן נבראו יום ולילה, שינויי המצבים שלנו. צריכים להודות על כך ולהשתדל להתייחס לכל יום כחדש בכדי להוסיף ליום הקודם.
אנחנו כאילו נכנסים לאוצר המלך עם ספל קטן וממלאים אותו. כשאנחנו יוצאים החוצה, השומרים מכים על הספל שופכים ממנו את הכל והוא שוב נותר ריק. עלינו לזכור, אם אנחנו מתחילים מאפס אין זה אומר שחזרנו לאפס – זוהי מדרגה חדשה.
קראו עוד בטוויטר שלי.
