וירוס הקורונה אוסר עלינו להיות קרובים פיזית זה לזה, ובכך הוא מראה לנו עד כמה אנו מרוחקים זה מזה על ידי האגואיזם שלנו. נדמה, שהווירוס לא יעזוב אותנו, עד שנתקן את היחסים בינינו מאגואיסטיים לאלטרואיסטיים. נחיה ונראה.
הרגשה של אי הצלחות חוזרות ונשנות מביאה את האדם לכך, שהוא מפסיק לחשוב ולבקש בעבור עצמו ומתחיל לבקש, ועוד מהבורא, לא בעבור עצמו, אלא בעבור הזולת, מתוך רצון לשכוח את חוסר ההצלחות של עצמו – וכך, הוא עובר בהדרגה לתכונת ההשפעה. תנסה זאת!
האדם אינו מסוגל לתקן בעצמו את האגואיזם שלו! אך כשהוא רואה דוגמאות לכך, מזדהה עימן ורוצה שלא יווצרו בעיות בחברה – הן לא יווצרו. אם האדם רוצה שהווירוס, הכאב, הצורך במכשירי ההנשמה לא יתקיימו – כל אלה אכן לא יתקיימו.
אני זקוק לחברה, שאקנא בה, שהרי בזכות הקנאה הזו אוכל לעלות לדרגת החברה. אם אני יודע להשתמש בקנאה בצורה נכונה, אזי בעזרתה אמשוך את האור העליון והוא יעלה אותי לדרגת החברים. זהו נס של ממש!
אם אנו מסתכלים על החברים ורואים שהם גדולים מאיתנו, אזי גם אנו נגדל בהכרח. אני זקוק לחברה בעלת מספר רב של חברים, שמורכבת מאנשים גדולים בעיניי, בכדי שאחשיב את עצמי לקטן ביותר לעומתם. במצב שכזה דווקא, מובטחת לי ההתקדמות הרוחנית.
כל עבודתנו עד גמר התיקון היא להשיג מדרגה גבוהה יותר ויותר של אמונה מעל הדעת. בסה"כ, קיימות 125 מדרגות, שעלינו לעלות בהן, בכדי שכוח ההשפעה, שנקרא אמונה, יגבר בכל פעם על כוח הקבלה, שנקרא דעת.
מי ששולט במדרגה של אמונה מעל הדעת הוא לא אני עם רצונותיי, הרגשותיי ושכלי, אלא רק הבורא. הדרגה הזו, העליונה בעבורי, שבה "אין עוד מלבדו" (מלבד הבורא), ה"טוב ומיטיב" – היא דרגת האמונה. אם אני "מאמין", אזי אני רוכש את תכונת ההשפעה, הבינה, מקבל את כוח הבורא.
איננו מנגנים בכינור. הבורא, הוא המנגן בעשירייה כולה יחד. האורות זורמים פנימה לתוך הכלים שלנו וזורמים החוצה מהם, תוך שהם מולידים הרמוניות רבות, הארות בכל הדרגות – אנו מרגישים את כל זה כדיבור הבורא עימנו, הוא מתגלה בתחושותנו, בזכות הקשר הנכון בינינו.
הבורא נמצא בתוך הקבוצה בלבד. במידה שבה העשירייה מכוונת לאיחוד הנכון, להשפעה הדדית, במידה זו הבורא מתגלה בינינו. הוא מתחיל לנגן בכינור שלנו, במלכות של דוד המלך. זהו למעשה גילוי הבורא לנבראים.
קראו עוד בטוויטר שלי.