אחרי מילוי רוחני מגיעות תחושות של חולשה וריקנות. העיקר במצב שכזה הוא להבין, שזוהי החלפה הכרחית של המצבים.
מתגלים לך רצונות חדשים, מקולקלים של נשמתך.
הם היו נסתרים וכעת עליך להוסיף אותם לרצונות, שעובדים לטובת הקבוצה והבורא.
כשהבורא מסתלק מהאדם, בכדי ליצור בו הרגשה של חלל בינו לבין הבורא, האדם מרגיש בריקנות. דומה הדבר לצבי שבורח ומסובב את ראשו לאחור, ובכך קורא לאדם ללכת בעקבותיו. הירידות מראות לנו את המקום, שבו עלינו להתקרב זה לזה! עבודתנו היא דווקא במקומות האלה!
אין צורך לחשוב על המצב הקודם (הכנס) – מחשבה שכזו תהיה לקליפה. במקום זאת, עלינו להשתוקק לאיחוד גדול יותר. הוא כבר לא יורגש כמו בעבר, שהרי הכלי כל הזמן משתנה, ואנו נשיג את המצב החדש בתוך האיחוד.
המצב הרוחני מסתיים ברגע שאני מרגיש אותו. אם אני מרגיש אותו, פירושו של דבר, שהמצב הזה כבר חלף! הבורא נתן לנו את המצב הקודם, בכך שהוא ארגן את הכנס והביא להצלחתו. כעת, עלינו להודות לבורא על הדוגמה שנתן לנו ולבצע את העבודה בעצמנו.
בעבודה הרוחנית המדרגה שהושגה נחשבת לאפס, ביחס למצב הבא, שנמדד על פי התוספת למצב הקודם. כל מצב הבא חייב להיות גדול יותר ביחס למצבי העבר – כך אנו נכנסים לחיים הרוחניים.
אם ההצלחה נמשכת יותר מרגע, היא הופכת למצב אגואיסטי רגיל ואינה נחשבת להשתוקקות לבורא, לעבודה רוחנית. על הקבוצה לדאוג לכך, שתופיע בה כל הזמן רוח חדשה. אם ההתרשמות מההישג מתארכת, היא מאבדת מטעמה.
המצבים צריכים להתחלף כמו בנשימה: שאיפה-נשיפה. אסור להסכים לאי התחדשות המצבים. הכנס הינו קפיצה גדולה כלפי מעלה, ולאחריו מגיעה נפילה חדה. הכול תלוי בקשר בינינו, ולא בהשתקעות של כל אחד בתוך עצמו. כל אחד הוא אפס, אך העשירייה מולידה מצב חדש.
העבודה הרוחנית היא איחוד הולך וגובר בין החברים בקבוצה. תשתוקקו להשיג איחוד ביניכם מה שיותר מהר, להגיע למצב שבו האור העליון ימלוך עלינו. יש להשקיע מאמצים בחיבור, כך שכוח האיחוד יתגלה בנו, עד כדי התגלותו ככוח האהבה – כוח זה הוא הבורא בכבודו ובעצמו!
קראו עוד בטוויטר שלי.