עליך לעורר בקרבך יראה מכך שהאהבה עלולה להתקרר, על אף שהשכל פוסל אפשרות כזאת.
אם יש דרך להוסיף באהבה והאדם אינו מוסיף בה, גם זה נחשב להתרשלות. עבודתנו היא לגלות אהבה בכל יום ויום, כך שנרגיש כאילו קיבלנו אותה כמתנה בפעם הראשונה.
אם נכלול בנו את כוחות החברים, כל אחד יקבל את הכוח של כולם ויוכל להתגבר על הרע שלו. מקורו של הרע שבנו נובע מתוך שבירת הקשרים בינינו במערכת אדם. כאשר הקשר נשבר, נותר בנו רק הכוח תועלתני הרע.
להתכללות יש תכונה ייחודית: היה לי כוח יחידי במערכת האדם, אך לאחר השבירה אני נכלל בכל אחד למעלה מכוח הפירוד. כל אחד מאיתנו הופך חזק פי כמה מאותו כוח החיבור, שהיה לו במערכת האדם.
על האדם להתפלל תמיד בעבור חבירו, כי האסיר (באגואיזם) אינו מסוגל להוציא את עצמו מבית הסוהר. אם, לעומת זאת, הוא מבקש בעבור חבירו, הוא נענה במהרה. וכך, כל אחד מבקש בעבור האחר, עד שכולם יקבלו תשובה – את באור. זוהי הערבות בהתגלמותה (על פי נועם אלימלך, ליקוטי שושנה).
כשהאדם מרגיש את אהבת חבירו, מתעוררת בו שמחה. שהרי הוא ידע תמיד, שרק הוא דואג בעבור עצמו. אך כשהוא מגלה שחבירו דואג בעבורו, מתעוררת בו שמחה כה גדולה עד כי הוא כבר אינו מסוגל לדאוג בעבור עצמו… (על פי הרב"ש, איגרת מ')
כשהאדם מרגיש את אהבת חבירו, מתעוררת בו שמחה. שהרי הוא ידע תמיד, שרק הוא דואג בעבור עצמו. אך כשהוא מגלה שחבירו דואג בעבורו, מתעוררת בו שמחה כה גדולה עד כי הוא כבר אינו מסוגל לדאוג בעבור עצמו… (על פי הרב"ש, איגרת מ')
אחרי שהשגתי את אהבת החברים, ניצוצי האהבה זורחים בי, והלב מתגעגע ומשתוקק אל חבריי… ואני יוצא מהעולם הזה ומתוך רצונותיו הגשמיים… ונדמה לי שאין שום דבר בעולם, מלבדי ומלבד החברים… ואחר כך, גם האני מתבטל ומתמוסס בחברים (על פי הרב"ש, איגרת ח').
הסימן לתיקונו המלא של הרצון הוא, כשהאדם מרגיש, שנשמתו נמצאת בכולם ובכל אחד ואחד. ואין הוא מרגיש את עצמו לחלק נפרד מכולם, אלא מרגיש שהוא תלוי בהם. או אז הוא הופך למושלם, ללא מום ואור הנשמה מאיר בתוכו (על פי בעל הסולם, "שישים ריבוא נשמות").
הכלל שעוזר להשמר מניתוק הקשר עם הבורא הוא איחוד עם החברים בעשירייה, שמחייב אותנו לפתח בליבנו אהבה לחברים, עד שהאדם יידבק בהם ובבורא שבינהם.
קראו עוד בטוויטר שלי.