קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הקו האמצעי הוא מידת הדביקות של הבורא בנברא. לא אהבה ולא שנאה, אינן אני. אני בונה את עצמי כאשר אני מבין, שקיימים 2 כוחות ומעדיף כוח אחד על פני השני, שהרי אני מעריך את תכונות הבורא יותר מתכונות הנברא. אני בונה את עצמי בחיבור בין שני הקווים.
אל תייחס לעצמך את השנאה או את האהבה – אתה מקבל אותן מלמעלה. ייחס את עצמך תמיד לקו האמצעי, בכך שאתה מאזן בין שנאה לאהבה, בכדי שהן יפעלו כיחידה אחת. שהרי האחת אינה יכולה להתקיים ללא השנייה. אני כנברא קיים בין הניגודים.
עליי לדאוג לאיזון בין שני ניגודים, ולא להקטין את השנאה או את האהבה. אני משייך את שני הכוחות לבורא. אני מודה לו עליהם במידה שווה. אני כלול משניהם. אני מרגיש שאיני תלוי בהם. אני בונה את נקודת הקשר עם הבורא בקו האמצעי.
האגואיזם שבאדם נובע מהופכיותו לבורא, לתכונת ההשפעה, לאהבה ולאיחוד. זאת הסיבה לכך, שכל התכונות, הרגשות, המחשבות, הרצונות האגואיסטיים שמתהווים באדם, ניתנו לו מלכתחילה, בכדי שיוכל להתקיים דווקא כנגד הבורא.
כל שנייה עולות בי מחשבות חדשות, מתהווה בי יחס חדש לזולת – ובתוכם אני מרגיש את יחס הבורא כלפיי, את מה שהוא רוצה להגיד לי. אני עונה לבורא, מדבר איתו, בכך שאני רוצה להביא את כל היחסים לאיחוד ואהבה. כך נוצר דו שיח, קשר עם הבורא…
הקו האמצעי – האדם, ישראל (מלשון ישר-אל, ישר אל הבורא), מכוון אותי לבורא. המפגש עם הבורא מתרחש בקו האמצעי, שאין בו שנאה ואהבה, אלא קיימת בו הרגשה של דביקות מעליהן. האהבה נבנית מעל לשנאה, אך דביקות, הקו האמצעי, הינה הסכום שלהן.
עלינו לשמוח ברע, שמתגלה בנו: לא ניתן לתקן חטא, שלא נגלה! על האדם לעבור את כל השלבים שבין שנאה לאהבה, בהתפתחותו הרוחנית. לא ניתן לאהוב, אם לא עברת דרך השנאה. עבודתינו היא להפוך את את הרע, את השנאה, לטוב, לאהבה.
קראו עוד בטוויטר שלי.
