קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כל ממשלה היא אגואיסטית. חינוך מתמיד של החברה לאיחוד מעל לאגואיזם הפרטי והכללי, הוא מחויב המציאות. הדאגה העיקרית של הממשלות צריכה להיות – איחוד החברה, תוך גדילה מתמדת של האגואיזם שלה, שאלמלא כן, הכל מתפתח לקראת כיליונו…
כשאתה משתמש בעולם, בכדי לגרום תענוג לבורא, אתה רואה את העולם הרוחני. היחסים שלך עם הזולת ועם הבורא הופכים למוחשיים יותר, אתה מגלה את רשת הכוחות, היחסים, המחשבות, הכוונות, ההפעלות. הרשת הזו בלבד, היא הקיימת. העולם שלנו "מתמוסס" בתוכה, כי אין הוא קובע דבר.
ברוחניות לא קיימת שום מסירה לעליון – הכל נמצא בתוך הכלי שלנו, רק אותו אנחנו מתקנים וממלאים ולכן יש ביכולתנו לבדוק איזו תענוג גורמים לבורא: כיצד אנו מתקנים את עצמנו בשביל החיבור וההשפעה ההדדית זה לזה?
״מאהבת הבריות – לאהבת הבורא".
כשאני גורם נחת רוח לחברים, אני גורם נחת רוח לבורא. התענוג שאני מעורר בבורא ניתן למדידה בהתאם לתיקון שהשגתי ולאורות שקיבלתי לתוך הרצון המתוקן שלי.
עליך להימצא בדבקות קבועה בבורא – עליך לחשוב בכל פעולה מה לעשות בתוכך, כלומר בקשרים עם החברים, בתוך הנשמה שלך, בכדי לגרום נחת רוח לבורא. הוא גדול, בהתאם לגודל הבקשה שלי לעזרה מהבורא בתיקון הנשמה שלי.
המערכת עורכת חשבון עם כל אחד בהתאם למוכנות נשמתו. הבורא הוא מערכת ולא סבא זקן שעושה חשבון עם כל אחד. הכול שזור זה בזה מהסוף להתחלה, ולכן הכול מתקדם בהתאם לתכנית, ואילו כל אחד, על אף שיש תכנית, צריך להשתדל לממשה בעצמו.
מטרתי היא הבורא, אני רוצה לדאוג לו, באותה צורה שהוא דואג לי. אך אין לי במה להיאחז, שהרי איני יודע מיהו הבורא. אני יכול לפנטז עליו, לבנות פסלים – כפי שעשה בזמנו אברבם. אבל בחלוף זמן, הוא הבין, שבצורה כזאת לא ניתן להגיע לגילוי הכוח העליון.
הבורא מתלבש בדאגתי לחברים, לעשירייה. איני יכול לבנות את יחסי אליו במישרין, אך אם אני דואג לחברים, הבורא מתלבש בדאגה זו. יש לי עובדה פרקטית, שאני יכול לבצע ולתת לבורא להתלבש בה.
אנחנו לא יכולים להשיג השתוות הצורה עם הבורא כשאנחנו מכוונים רק אליו. אולם כשאנחנו מכוונים את תפיסתנו לאהבה הדדית בעשירייה, אנחנו מכוונים את עצמנו אל הבורא. האהבה לבורא מתממשת ושוכנת בתוך האהבה לבריות. בצורה כזו אני משיג את הקשר עם הבורא.
הבורא נסתר, כהתרשמות בתוך הכלי הרוחני שלנו, בעשירייה. כשאני רוצה לגרום שמחה לחברים, בכדי לגרום בכך נחת רוח לבורא, אני מתעלה מעל הדאגה לעצמי וכל הדאגה נמסרת לבורא. הדאגה לחברים הוא הכלי, הלבוש לדאגה לבורא.
האיחוד בין בני האדם זהו הכלי, שבתוכו מתגלה הבורא. האיחוד הנכון מושג כאשר כל אחד דואג לאחרים – זהו ה"פסל" היחיד, שמותר לנו לבנות, בכדי שהרוח העליונה, שממלאת את הקבוצה, תיכנס לתוכו, לתוך עשר הספירות.
קראו עוד בטוויטר שלי.
