קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
החור השחור הוא ביחס אלינו. שהרי האגואיזם הוא זה שרואה בו את החושך. הוא דורש ללכת למעלה מהדעת ולקבל את דעת המורה, את דעת הבורא, את דעת הקבוצה. זה נדמה לי כחושך עצום. אני מבין בשכל, שאם זה הולך נגד הרצון האגואיסטי – זוהי אמת, רק שהלב לא מרגיש כך בינתיים.
מרכז העשירייה זהו המקום שבו הבורא מסתתר מאיתנו. אם נתמקד בו, במטרה לגלות את המרכז הזה, החור השחור – דווקא שם נגלה את הבורא. ואז, נגלה גם את עצמנו באותו החור השחור, שבו קיימת מציאות אמיתית. ומחוץ לו, קיים העולם המדומה בלבד.
הבורא הוא העוזר הראשי שלנו. כל הדרך עד לגמר התיקון כבר סלולה, אך עלינו לעבור אותה, בכדי להרגיש עד כמה אנו זקוקים לבורא. כל השלבים האלה הם תירוץ לפנייה אליו. כשאנו מצרפים את הבורא להתקדמותנו, אנו מממשים את התיקון בצורה נכונה.
כשאנו משתוקקים למרכז העשירייה, אנו פונים למצבנו המתוקן, לעתידנו הטוב, שכבר קיים מבעוד מועד. במידה שבה אנו מתאמצים לתארו בצורה נכונה, במידה שאנו שואפים להשיג את החיבור הזה באהבה ובעזרה הדדית, אנו נכנסים לפריים הבא, לתמונה העתידית שלנו.
ההשתוקקות שלנו למרכז העשירייה מכוונת לכך, שעל ידי מאמצינו המשותפים, נמליך את הבורא עלינו. זוהי המטרה העיקרית של עבודתנו.
מרכז העשירייה – הינו בית מקדש, כלי רוחני. כל אחד בפני עצמו אינו מהווה כלי, אלא רק כולם ביחד, שמחוברים בצורה נכונה ומכוונים להשפעה לבורא.
בכל פעולה שאנו עושים במחשבה וברצון, עלינו למשוך, להזמין את הבורא לנהל אותנו, עלינו להשתדל להרגיש ולגלות את שליטתו. עלינו לתכנן את כל מחשבותינו ופעולותינו כך, שיהיו מכוונים לגילוי שליטת הבורא בכל המתרחש. זוהי מצווה.
בתוך הקשר הרגשי עם החבר, עליי לתאר את הבורא – תכונת האהבה וההשפעה, שאותה אני רוצה לגלות בינינו. וגם, לחבר שם את כל המרכיבים יחד – דביקות בבורא, גילוי של "אין עוד מלבדו", חיבור בין החברים ואמונה מעל הדעת.
עשרה בני אדם יושבים ביחד וכל אחד מהם מדבר מהלב, אך איננו מחוברים בינינו. הבעיה היא בכך, שאיננו מקשרים בין השתוקקותנו לבורא לבין הקשר בינינו, איננו מבחינים בכך שהם היינו הך. הקשר הנכון בינינו הינו הקשר עם הבורא.
החור השחור במרכז העשירייה – זו הכניסה לעולם העליון. זהו המקום שבו אנחנו נמצאים באמת, ולא בעולם שלנו, בפנטזיות של האגו. העולם שלנו, כל היקום – קיים בתוך אותו חור שחור. אנחנו נמצאים שם בפנים כ״ישראל, אורייתא והבורא – אחד שלם הם", מחוברים בנקודת הדבקות השלמה.
אין די בהחלטה בעלמא על כך שאין עוד מלבד הבורא. כדי להתעלות במעט מעל עצמנו, נחוץ לנו כוח אמונה מיוחד. אנו משקיעים מאמצים לאיחוד במרכז העשירייה, בנקודה שבה כל אחד מבטל את עצמו כלפי אחרים, כלפי האיחוד וכלפי הבורא.
איני צריך למחוק את רגשותיי, כאילו אינם קיימים. אם אני עושה מעצמי אפס מוחלט, באופן שאיני חושב כלל על עצמי, אזי אני משמיד בכך את כל עומק הרצון. ואילו עליי לפעול בצורה הפוכה, לעלות מעל לאגואיזם שלי. שאם לא כן, יוצא שאני אפס והבורא הוא קצת יותר מאפס, ותו לא.
תמצית העבודה שלנו: 1) להבין שאין עוד מלבדו מאחורי כל דבר. 2) לראות שהוא טוב ומיטיב – מכוון אותנו למטרה הבריאה בכל דבר. 3) להתקשר אליו דרך מרכז הקבוצה.
עליי להיכנע כלפי תשעת החברים בעשירייה – להעלות אותם לדרגת הבורא. הבורא תמיד יראה לי תמונה הפוכה – החברים נראים יותר נבזים ושפלים. על ידי ההכנעה כלפיהם – אני הופך אותם לכלי, לט"ר שבהן מתגלה הבורא. ואני המלכות שנמצאת בצמצום.
מרכז העשיריה הוא השער לתפיסה הרוחנית. עומדים שם שומרים ושופטים שבודקים איך אתה נכנס. קודם עליך להשאיר את הרצון לקבל שלך מחוץ לשער. כדי לעשות זאת עליך להתכלל בעשיריה וזה אפשרי רק על ידי המאור. ואז, כל מצב הופך לפרצוף רוחני – אתה מגלה הבחנות רוחניות ביחס שבינך לחברים.
אם אני מכוון תמיד למרכז העשירייה – אני מרגיש איך הוא נעלם ממני על ידי הפרעות מהבורא. כך הבורא מראה לי את הסטייה שלי. זה כמו להסתכל דרך כוונת ולשנות את המיקוד – אני חייב להתמקד מחדש כדי לפגוע. עליי לעקוב אחרי הסטיות כדי להישאר ממוקד. זהו הריקוד המתמיד עם הבורא.
קראו עוד בטוויטר שלי.
