קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
האם המאמץ להגיע לדביקות בבורא – הוא עבודה פרטית או עבודה בעשירייה?
כל העבודה הפרטית היא – להיכלל בעשירייה. אף על פי, שהדבר יכול להימשך כל החיים, ולעיתים אף יותר מגלגול אחד. אין ברירה – עלינו לעבוד על האיחוד בינינו, על מנת להתאים לטבע כדור הארץ, אחרת הוא ימחק אותנו מעל פניו.
כל העבודה שלפני ההתכללות בקבוצה היא הכנה לעבודה אמיתית. כאשר אני מתחיל להתכלל בה, זה כאילו שמתחיל לעלות סרגל טעינה, והוא מצביע על אחוז הטעינה של התוכנה. במידה שבה אני מתכלל בקבוצה, אני מפנה מקום למחשבת הבריאה שתכנס ותמלא אותי.
העבודה על דבקות בבורא אפשרית רק בעשירייה. בעבר, במדרגות הקודמות של התפתחות האנושות, זה לא היה כך והיו קיימות דרכים אחרות להשגת הדבקות בבורא. אבל בזמננו – זוהי האפשרות היחידה.
ככל שאני מפנה מקום מעצמי ונכלל בעשירייה, באותה מידה מחשבת הבריאה יכולה למלא את הקשר שלי עם הקבוצה, כלומר את הכלי המתוקן. בצורה כזאת אני מתמלא ומגיע להשתוות הצורה ולדביקות בבורא. דביקות זו הולכת מתגברת ומתחזקת.
ממומבאי לברלין. בין מדינת עולם שלישי לבין מדינה מערבית מפותחת קיים פער ענק. אך ההבדלים מעידים על כך, שיש הכול בעולם, דבר לא חסר לנו: לא כסף, לא אוכל, לא בגדים – חסרים רק יחסים טובים בין בני האדם.
מברלין נסעתי לבירת צ'כיה, לפראג. תלמידיי, שהגיעו מכל קצוות המדינה, קיבלו את פני כאן. היה צפוף באולם הקטן. היו הרבה שאלות. הורגש רצון עז להתחבר בלבבות. שמחתי מאוד לפגוש את ניצוצות החיים האלה, באירופה המתפוררת.
אם אדם כלשהו מפריע לי, עליי לקבל זאת כ"עזר כנגדו". הפרעה זו מראה לי איפה עוד איני דבוק בבורא.
בזכות הפרעה זו, אני מתקרב לבורא. בלעדיה לא הייתי מסוגל להתקדם, ולכן אני מאחל לאותו אדם כל טוב.
בחיים הגשמיים על האדם להתגונן ולהילחם עם ההפרעות. אך בעבודה הפנימית עליו לקבל אותן ולהודות על כל הרע כמו על הטוב. הפרעות מסוג זה מביאות לנו תיקון. העיקר הוא, לערוך עימן מלחמה, על מנת לבקש להידבק בבורא מעליהן.
אני רוצה להידבק בבורא יחד עם ההפרעות שמגיעות ממנו. נאמנותי לבורא נמדדת בכוח הדביקות שלי בו. הדבר דומה לאדם, שאם היה רוצה להדביק משקל של חמישה קילו לתקרה, היה זקוק לדבק שיוכל להחזיק 5 קילו וכן משקל עודף נוסף.
אם האדם מבקש מהבורא לעזור לו לדבוק בו בעוצמה גדולה מעוצמת ההפרעה, והוא נדבק לתקרה יחד עם כל ההפרעה הזאת, משמעות הדבר היא, שהאדם רוכש אמונה מעל הדעת – את כוח הדביקות, שעוצמתו גדולה יותר מכוח ההפרעה המורגשת בתוך הדעת.
אין צדיק שלעולם לא חטא. אנו נופלים תמיד ולעולם איננו מוכנים להפרעה, שהרי היא חדשה בכל פעם – זהו רשימו חדש שמתגלה מהשבירה. אנו נופלים בלית ברירה, אך כבר ברגע הבא, עלינו לחזור לתפיסת המציאות הנכונה.
צביטה קלה – "כמו שכפאו השד", מספיקה לאדם כדי לחזור לעצמו. תחילה, הוא יזעק "אוי" בגלל הרגשת ההפרעה, ואילו את ה"אוי" השני הוא יזעק בגלל ההכרה בכך, שזאת לא הפרעה, אלא שזהו הבורא שמושך אותו אליו. הכול עובר בנשימה אחת. התשובה היחידה לכל הפרעה היא – להידבק חזק יותר בבורא.
קראו עוד בטוויטר שלי.
