הכוונה נקראת הראש, הרצון – הוא גוף הנשמה. המטרה: לבנות "ראש", כוונה להשפיע, מעל לכל הרצונות, לגוף. אם נעלמת ההתאמה בין הראש לגוף – פירושו של דבר חורבן הנשמה, חורבן בית המקדש. אם משקמים את ההתאמה בין הראש לגוף – זוהי יצירת הנשמה.
הכוונה נקראת ראש, ואילו הרצון – גוף. אנחנו עובדים על הכוונה, על מנת שהיא תכוון את הרצונות ונוכל להשתמש בהם נכון. אם ההתאמה ביניהם תיעלם – פירושו של דבר חורבן הגוף, חורבן בית המקדש. בניית בית המקדש מתרחשת כאשר משוקמת ההתאמה בין הכוונה לרצון.
שבירת הנשמה על ידי הבורא עד למצבנו – הכרחית על מנת לאפשר את שיקומה על ידי בני האדם. זה מה שהבורא גילה מראש לאברהם. זוהי רק ההכנה להכרה בהכרחיות שבביצוע התיקון כעת. רק זו נחשבת לעבודת האדם, ואילו כל העבר – זו ההכנה מלמעלה.
הנשמה זה הראש, ישר-אל, הכוונה להשפיע, ואילו הגוף, הוא הרצון לקבל. תיקון הנשמה טמון בהשגת הכוונה להשפיע, הראש, המקובלים, מעל לכל רצון לקבל, הגוף, העם. הרצונות נמצאים בעם, ואילו המקובלים צריכים לפתח את הכוונות להשפיע.
כל המתאבל על חורבן בית המקדש (הנשמה), זוכה ורואה בבניינו. עלינו להתפלל על תיקון הכלל, על כך שתיווצר בנו הכוונה להשפיע, הראש, המקובלים, מעל לרצונות לקבל, לגוף, לעם. הרצונות נמצאים בעם, ואילו המקובלים צריכים לפתח את הכוונות להשפיע.
אנחנו נמצאים בעולם החומרי (דומם דקדושה), על מנת שתהיה לנו ההזדמנות ליצור תנאים, שאינם תלוים במצבים הרוחניים (הפנימיים), על מנת שנוכל לסייע לתיקון במעשים, כל עוד שאיננו יכולים לסייע לו בכוונות. כל שיעור – זו השתתפות בבניית הכלי, אפילו אם לעת עתה מדובר רק במאמצים פיזיים!
ביטול פאסיבי זו השפעה על מנת להשפיע, ואילו ביטול אקטיבי – זו כבר קבלה על מנת להשפיע. אני שרוי בעליון, מרגיש ומבין איזה תענוג אני מסב לו בכך שאני מקבל ועוזר לו להתגלות בתוכי.
לתת לבורא ליהנות מהתגלותו בנבראיו – זו העבודה שהולכת ומתפתחת עד לגמר התיקון, באמצעות ה"אח"פ דעלייה", כשהאדם נדבק לעליון, כלומר מבטל את עצמו בפניו, דרך ביטול עצמו בפני הקבוצה. כפי שכתוב: "מאהבת הבריות – לאהבת ה'".
על ידי ביטול עצמי מצדי, אני נדבק לביטול העצמי של הבורא, ומשיג אותו דרך הביטול העצמי מצידו. בכך שאני מבטל את עצמי לשם הקשר עמו, אני מתחיל להבין איך הוא מבטל את עצמו – וכך אני חוקר את העליון.
כמו כן חשוב לבטל את עצמו בפני האנשים הנכונים, אבל בשום פנים ואופן לא בפני העולם האגואיסטי.
לעת עתה, איננו יכולים לעשות דבר מלבד לביטול עצמי גדל והולך. בכך טמון כל התיקון: עד לסופו, עד ל"ביאת המשיח", עד לבוא האור של "רב פעלים מקבציאל". כל הפעולות מצדנו – הן בביטול עצמנו, שהרי אנחנו עובדים על תיקון האגואיזם.
הביטול העצמי יכול להיות אקטיבי או פאסיבי, בדרגות שונות, בתנאים משתנים. אבל הניסיון שיש לצבור מכל המצבים שאנחנו עוברים – זו היכולת לבטל את עצמנו בהתאם לבחירתנו. אני חייב לדעת מדוע אני מבטל את עצמי, בפני מי, איך – ומתוך כך אני רוכש את הקבוצה, את העולם.
התחתון מקבל מהעליון את הכל: את העולם הזה ואת העולם העליון, את האמצעי להתעלות.
נותר לברר איך להתייחס נכון למצב החיצוני והפנימי שלי, כלומר לקבוצה, לעולם, לעצמי – ולאחר מכן להתכלל בקבוצה ולבטל את עצמי.
אנחנו מתקדמים עקב בצד אגודל: עליתי ונפלתי – "ויהי ערב, ויהי בוקר – יום אחד". בכל פעם אנחנו בונים מצב חדש על בסיס כך שאנו מאבדים את כל שקיבלנו לפני כן. אם היינו מבינים ושומרים על המצבים הקודמים, לא היינו מסוגלים לרכוש מצבים חדשים. אני חייב ליפול למצב של "שמעון מהשוק".
קראו עוד בטוויטר שלי.