קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
צריך להשתוקק לחזק את החיבור. לכן יש לשמוח מהשבירה שמתגלה. עלינו להודות לבורא על כך שהוא מגלה לנו כל כך הרבה אי נעימויות ובעיות בדרך – שהרי בכך הוא מפגין את אהבתו כלפינו. באמצעות הקשיים הוא מקדם אותנו אליו.
– האם כשאני מתאחד עם החברים עד לכדי התמוססות מוחלטת איני מאבד את עצמי?
– אין לנו מה להפסיד! אין לנו עכשיו שום אינדיבידואליות. אינדיבידואלית רוחנית תלויה בחיבור עם הקבוצה – שם אמצא את נשמתי, שתהיה מיוחדת, מקורית ונצחית.
יש לשמור על הברית, כדי לחזק את החיבור.
יש לשמוח בשבירה שמתגלה. יש להודות לבורא על כך שהוא מגלה לנו כל כך הרבה אי נעימויות ובעיות בדרך – שהרי בכך הוא מפגין את אהבתו כלפינו. באמצעות הקשיים הוא מקדם אותנו אליו.
אם האדם רוצה להיות קשור לבורא ללא כל תועלת אישית, בלי קשר להרגשותו הנעימות או הלא נעימות, אז הוא רוצה לעבור למצב ה"לשמה". במצב שכזה הוא מעלה את גדלות הבורא עד כדי כך, שהוא מפסיק לחשוב על עצמו כלל.
במידה שאני קשור לחברים ומרגיש שאני מקבל את השפעת הבורא דרכם; במידה שבה אני פונה אליו עוד יותר עם תפילה על החברים – בכך נקבע הכלי שלי לגילוי הבורא ונקבעת האפשרות לקשר מתמיד עמו.
הדאגה לעם שוות ערך לדאגה לבורא. הבורא שורה בתוך העם, ואם אנחנו מתייחסים לעם כאל משכן הבורא, אז נצליח להשיג את העולם העליון, את האמונה מעל הדעת ואת כל המדרגות הרוחניות.
הקבוצה שלי היא כעדשה, שדרכה אני מגלה את הבורא. אני מביט על הקבוצה מתוך תכונותיי המשתנות, מחזיר בכוח את תמונת הקבוצה שאני רואה לתמונה ממוקדת, חדה, למצב המושלם – ודרכה, במידת חדות התמונה שהשגתי, אני מגלה את הבורא. אני "מצייר" אותו מתוך האיחוד שלי עם הקבוצה.
קראו עוד בטוויטר שלי.
