שבועות. חג מתן תורה:
אם ״ואהבת לרעך כמוך״ הוא החוק הכללי של התורה, אז כל שאר התורה ניתנה רק לשם קיומו.
איך אנחנו מקיימים את התורה, אם איננו משיגים את אהבת הזולת?
מדוע מתרחש פירוד הולך וגובר בקרב מקיימי חוקי התורה?
שבועות. חג מתן תורה.
הלל הזקן, על פי דברי התלמוד, מסכת שבת לא', א': כל מה ששנוא עליך – אל תעשה לחבריך. כל יתר דברי התורה הינם הפירוש של אותו הכלל. על כן הציווי "ואהבת לרעך" – הוא העיקרי בתורה וכל היתר – רק בכדי לדייקו ולקיימו.
אם הסתר הבורא משמח כמו גילויו, אז האדם השיג את הכוונה "לטובת הבורא". אולם, אם עדין קיים בו האגו, ויש לו ספק ביחס להשגחה הטובה, אז מופיעה הנקודה השחורה "יוד", משם "הויה", והוא נכנס אליה, למלכות, לשליטת העליון, שמתוכה נוצר לאחר מכן הכתר, הרצון של התחתון להשפיע.
מהו ההבדל בין הארה גדולה להארה קטנה, הארה זמנית או הארה קבועה? איזו מין תגובה הן מעוררות בי?
האם עדיף המעט והנצחי או האינטנסיבי והזמני?
באמצעות מה להשוות ביניהם?
מה להעדיף ביחס לבורא: את מה שמקרב או או את מה שמשמח?
מהו המצב השלם ביותר?
היות שמטרת החיים היא השגת הידמות לבורא (שובו עד ה׳) אז היא מושגת על ידי אור התיקון, שנקרא תורה (בראתי אגו ואת התורה לתיקונו). מדרגות ההתקרבות-השתוות לבורא בהשפעה עד כדי אהבה, מושגות רק מהאהבה לנבראים – ועד לאהבה לבורא.
מה מתרחש עם גופנו לאחר המוות?
– מה שקורה עם כל גוף חי. אז איפה נשמת האדם?
– זהו חלק מהבורא, תכונת ההשפעה והאהבה. עלינו לבנות אותה בתוכנו בעזרתו של האור העליון בעבודה על האגו.
נאמר: את עולמך תשיג בחייך.
פעולות מכאניות אינן משנות את טבע האדם מאגואיזם לאהבת הזולת – שזו מטרת התורה. הכלל העיקרי בתורה הוא "ואהבת לרעך". רק בחיבור בקבוצה, והזמנת אור התורה, אנו משנים את טבענו להשפעה. הרצון החדש נקרא נשמה – חלק מהבורא, תכונת האהבה.
את מימוש התורה, כלומר את "אהבת הזולת", ניתן להשיג רק בקבוצה, המשתוקקת יחד לשינוי הדחיה למשיכה, ולהשגת איחוד מלא במרכזה, בתכונת השפעה ואהבה אחת משותפת, שבה יתגלה הבורא – מאהבת החברים לאהבת הבורא.
ניתן להתגבר על הר סיני (שנאת האגו שבינינו) רק על יד חכמת הקבלה – השיטה להתקרבות הדדית בעבודה מעל האגו. עליה משמעותה התקרבות בינינו, על פני האגו הגדל. מדרגות העלייה מעל האגו הן גם מדרגות גילוי הבורא, תכונת ההשפעה והאהבה.
כל אחד ואחד יכול לבדוק האם הוא עוסק בתורה, וזאת הודות לכך שהחוק העיקרי בתורה הינו "ואהבת לרעך כמוך", שמתממש בקבוצה (עשירייה, מניין) המשתוקקת לאיחוד מלא בתוכה "כאיש אחד בלב אחד", בהשפעה ואהבה הדדית, במטרה לגלות את הבורא לפי השתוות התכונות.
ככל שאנחנו מתאחדים יותר, כך אנחנו כמו ״עולים על הר סיני״, תוך התגברות על סיני, על השנאה, על האגו. לעלות פירושו של דבר להתחבר מעל ההפרעות, שהבורא מציב בדרכנו, על מנת לסייע לנו להתחבר וליצור רצון, כלי, נשמה לכל האור.
מערכת העולם מתמממשת, מתקדמת למטרתה, ללא השתתפותנו (בעיתו). אנחנו יכולים להתכלל בה, במידת ההתאמה שלנו אליה, לחקור אותה ולהשפיע עליה (לקבל ולהשפיע) בהתאם לחוקיה. כך נוכל לזרז את התפתחות המציאות (אחישנה), בכך שאנו מוסיפים לה את הכוחות החיובים של התורה.
קראו עוד בטוויטר שלי.