קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
התעברות בעולם העליון מתרחשת כשהאדם מבטל את עצמו, כעובר באימו, והעליון מתקנו במידה זו. האגו מתבטל בפני הבינה ואין לו רצונות משלו. ולכן הוא יכול לקבל הזנה ישירה ממה שניזונה האם, בינה. אין לו שאלות, פיו סגור, והוא הולך באמונה למעלה מהדעת.
העובר היא דרגת המלכות הקטנה והמוגבלת ביותר. לכן חייבים ללכת בניגוד לדעת, על מה שהאגו מתנגד לו, לחיות מתוך הביטול לעליון, כדי שהעליון יעשה ממנו מה את מה שהעליון רוצה. והגדילה המגיעה לאחר מכן – בביטול גדול עוד יותר לעליון.
דווקא באמונה למעלה מהדעת, מהרגשת החושך, האדם מבין שמצב שבו האיר האור, הוא היה מרגיש את גדלות הבורא, והיה מתקדם בקלות, ויכול היה להימצא בעבודה הרוחנית תמיד וללא ירידות.
אולם הוא בוחר ללכת למעלה מהדעת, מבלי להרגיש באור, ועדיין לעבוד בכל כוחותיו, כאילו שזכה להרגשת האור בגילויו המלא.
הכניסה לרוחניות מתרחשת בביטול עצמי, האהבה לעצמי, המלכות, הרצון לקבל לטובת עצמי, והכניסה לרצון להשפיע, לתכונת הבינה. במצב שכזה הנשמה שוב נדבקת בבורא. ביטול שלם זה של העצמי מכונה עיבור – התעברות הנשמה בעולם העליון, בבורא.
על האדם להאמין למעלה מהדעת, לתאר כאילו זכה לאמונה, להרגשת הבורא, כפי שהבורא מנהיג את העולם בטוב. וכאשר האדם מרגיש היעדר בדעת, עליו לעבוד למעלה מהדעת, כאילו שהוא כבר מרגיש את הדעת. כך הוא רוכש חשיבות המטרה ומקבל כוח חיים – שמחה מההתקרבות לבורא.
צריך לעסוק בתורה, כלומר, בתיקון, על מנת לעשות נחת רוח לבורא, גם במצבי יום וגם במצבי לילה – בהרגשת השלמות ובההרגשה ההפוכה ממנה.
ואם ישנו הבדל בין מצבי היום והלילה, זאת אומרת שישנן תכונות שאינן מתוקנות. צריך לשמוח בגילויין ולהשתוקק שיגיעו להשוואת הצורה עם הבורא.
יהודים בפרלמנט האיראני בעד שחרור ירושלים מיהודים!
יהודים יכולים להיות אנטישמיים.
לפני 3500 שנה אברהם אסף מבין 70 האומות שהיו בבבל קבוצה של אנשים שהסכימו להתעלות מעל האגו ל״ואהבת לרעך כמוך״. ואם אין ביניהם חיבור – הם זרים זה לזה, עד לכדי שנאה.
מהרגשת גדלות הבורא מושג מצב של ״לא למען עצמי״, כשאין חשבון של "מה יהיה לי מזה?", אלא רק למען האמת, למען הבורא, כדי לשרת אותו, לשכוח מעצמי, לבטל את עצמי, כנר בפני אבוקה. כך הוא משיג בהרגשת הבורא מצב של "להשפיע על מנת להשפיע".
אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד: אם האני של האדם אינו מבוטל, אז לא חשוב לו מה קורה עמו, ואז הוא לא יכול להרגיש את הבורא, שהרי המקום, הרצון הזה, מלא באני שלו. בעולמו של האדם יכולה להיות רק שליטה אחת: שלו או של הבורא.
לגלות את הבורא פירושו של דבר לבטל את עצמו בפניו.
1. האדם הוא אגואיסט, שרוי ברצון לקבל הנאה. אבל הוא מתחיל להרגיש בהדרגה את היעדרם הגובר והולך של התענוגים בחייו – ומתחיל לחפש מילוי רוחני. העיקר למלא את עצמו.
זוהי תחילת ההתפתחות הרוחנית – ממצב של ״לא לשמה״, למען עצמי.
2. דרך לימוד הקבלה והעבודה האדם מכיר בכך שעליו להתעלות מעל האגואיזם ומבלי לשים לב מעלה בקשה למילוי עצמו, מ״ן. אבל הבורא מתקן את המ״ן האגואיסטי ונותן לו מילוי תחליפי – כוח להחזיק ברצון, במילוי, כוח לדחות את האגואיזם, מסך.
קראו עוד בטוויטר שלי.
