קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
לא דורשים מהאדם לקיים את העבודה הרוחנית, אלא לעשות מאמצים. זהו משחק. גם אם הוא שובר את הכלים, אבל לכל הפחות הוא לומד מכך. ילד אינו לומד אם הוא אינו שובר, על מנת לברר מה קורה בתוך המשחק שעמו הוא משחק.
כך גם בדרך הרוחנית. עם זאת, בעת קיום העבודה הרוחנית יש להשתוקק ליצירה, לעלייה.
אמונה מעל הדעת יכולה להתקיים רק היכן שיש סתירה בהשגחה העליונה. עליי לקבל את הכול כטוב העליון, על אף ההרגשה וההבנה! והסתירה הזאת נותרת בעינה, אחרת לא יהיה הבחן בין האדם לבורא והאדם יפסיק להרגיש את עצמו ולא יוכל להשיג את הבורא.
1. יש רק כוח אחד בעולם והוא שולט בכל. ולנו ניתנה הזדמנות לגלות את שליטתו והנהגתו בכל. כשאנחנו משיגים אותו, אנחנו סופגים את התכונות שלו והופכים דומים לו. לכן, אדם שלא השיג את ההידמות לבורא, נמצא בדרגת בהמה.
2. ביטול עצמי בהידמות לבורא מתרחש בשלבים:
– ביטול האגו-הכוונה לעצמו, אולם לא את הרצונות עצמם.
– רכישת הכוונה לטובת הבורא על הרצונות ששוחררו מהכוונה לעצמו.
– קבלת גילוי הבורא ברצונות עם הכוונה למענו, שזהו המילוי שהוכן עבורנו.
3. השחרור מהאגו, הכוונה לעצמו, מתרחש מתוך מאבק, במלחמה רוחנית, שבה עלינו לתאר שאנו נמצאים בצד הבורא כנגד טבענו, האגו, כנגד עצמנו. בכך שונה הקבלה משיטות אחרות. עלינו לדחוק מתוכנו את האני ולהכניס במקומו את הבורא.
4. ההבדל המרכזי בין הקבלה לבין יתר השיטות הוא בכך שאנחנו עושים את הכל על מנת לפנות מקום לבורא לשם ביצוע עבודתו – עבודת ה'. והמדובר הוא במקום שאנחנו בתוכנו! כל אדם צריך להרגיש מה וכמה הוא מפנה בתוכו על מנת שהבורא יוכל לשנות אותו.
5. ניתן לקבוע מקום – רצון עם הכוונה למען עצמי, למען האגואיזם שלו – שאותו הבורא ישנה לכוונה לשם בורא, רק כשמגלים את האגואיזם, את הכוונה למען עצמו. הדבר נקבע רק בתוך הקבוצה, כשהאדם מכוון את עצמו לקבוע היכן הוא חושב על עצמו במקום לחשוב על הזולת.
6. יש להגיע למצב שבו אתה מרגיש את עצמך כשופט , ואת הבורא ואת האגואיזם כאויבים – ובך תלוי מי ינצח. עליך להרגיש איך אתה כל הזמן מזדהה עם הצד של הבורא, עד לדבקות עמו.
7. משום שאנו נבראים, אנו מסוגלים להרגיש רק תופעות הפוכות זו לזו, כמו ״חושך-אור". ולכן האגו נברא שווה לבורא, בכדי שנוכל לגלות את הבורא על הרקע שלו. אנו לא הורסים שום דבר, אלא רק משנים את משמעותו: החושך ניתן על מנת שנרגיש את האור, את הבורא, כ"עזר כנגדו".
8. אם היינו מרגישים את הבורא, היינו עושים את הכול בצורה אגואיסטית. על מנת לגלות את השגחת הבורא, עלינו לקנא בחברים ולהשתוקק להשיג את מה שהם כביכול השיגו. ואז, למרות שאין בנו רצון להשפיע, מתוך הקנאה בחברים, היינו רוצים גם ומסוגלים לבקש מהבורא לקבל את תכונת ההשפעה.
9. לכן כל העבודה מורכבת מ:
א. רכישת הרצון לשינוי עצמי באמצעות הקנאה בקבוצה.
ב. פנייה לבורא, כפי שכתוב, שהכול מושג רק על ידי התפילה.
10. למרות התגלותן של נסיבות לא ברורות ולא נעימות, חשוב בכל זאת לייחסן לבורא. אלא שיש להבין שאני רואה את כל הרע בתכונות שלי, עדיין אינן מתוקנות. יחס שכזה להשגחה העליונה הטובה באופן מוחלט של הבורא, מכונה "אמונה מעל הדעת".
11. הנברא מסוגל להרגיש רק על בסיס ההבדל בין ההרגשות. לכן ככול שמתגלה אגואיזם נמוך יותר, כך ניתן להרגיש גדלות בורא גדולה יותר. ככול שיש יותר סתירות בהשגחת הבורא על העולם, כך האדם צריך להשקיע מאמצים גדולים יותר, וכך מתגלה אחדות גדולה יותר של ההשגחה.
כיוון שהשגת הבורא אפשרית רק בקבוצה, אנחנו מחוייבים לדאוג רק לה. עלינו ללמוד כיצד עליה להיות, על מנת שהבורא יתגלה בה. ולממש את זה בכל יום. כל הדאגה להתקדמות שלנו – היא הדאגה להתכללות בקבוצה והחיבור בין כולם בקבוצה.
הכרחי לדעת שלכל אדם יש את הזמן שלו ההתכללות בקבוצה, במידת ההכרה שלו בכך. לכן כולם שונים, אבל כולם צריכים לדאוג לכולם – והקבוצה צריכה להיות מורגשת כילד המשותף שלנו. שהרי כל מה שאנחנו מצפים לו – מתרחש רק בה!
הבורא אינו מתייחס לכל אחד בנפרד, אלא לקבוצה ככלל, כיוון שהוא, האור, יכול למלא רק עשרה חברים, כשהם יהפכו להיות כאחד, שהרי זהו הסימן לכך שהאגואיזם שלהם מתוקן והם דומים לאור – כלומר, שביחסים ביניהם הם רוצים להשפיע ולהיות ערבים זה לזה.
חיבור נכון בקבוצה נקרא ערבות, כשכולם וכל אחד בנפרד ערבים לכולם – כל אחד במידת ההתפתחות שהבורא מספק לו. לכן כולם שונים, אבל כולם הכרחיים.
הערבות מעידה על היציאה מעצמי, מהאגו, להשפעה, אל הבורא. זאת, משום הבורא ביחס אלינו זו תכונת החיבור בקבוצה, שהרי אנחנו יכולים להרגיש בו רק כתכונה של קשר בינינו. הוא עצמו – אין לו לא תכונה, לא שם, לא טעם, ואנחנו מרגישים בכל רק דרך הקבוצה.
קראו עוד בטוויטר שלי.
