קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הגבול של העולם הרוחני, המחסום, הוא נקודת הדבקות עם העשירייה, המוכנות להידבק בחברים, להעביר את החשיבות מעצמי אליהם, להתמוסס בהם, לאבד את ה"אני" שלי – זו המשמעות של לעבור את המחסום.
הניתוק מה"אני" שלי וההתכללות בעשירייה – זהו מעבר המחסום.
עובד ה' אינו מקבל מחלה, אי נעימות או כל מכשול אחר בהכנעה, אלא כסימן לצורך בתיקון, על מנת להשיג חיבור גדול ומיוחד יותר עם הקבוצה, על מנת לתקן את הבעיה, שמתגלה לו כביטוי של ריחוק מהבורא, ולהשיג דבקות.
אם האדם מקבל את הצורך שבביטול עצמו בפני הבורא, אבל שומר על האני שלו, כיוון שזהו רצון הבורא, אז הוא נכנס ללשמה והפנייה שלו לבורא היא על מנת להשפיע, ולא למען עצמו. אז בורא נותן לו כוח וכוונה, אור ומסך.
ההידמות לבורא מושגת על ידי רצון (לקבל, דעת) עם הכוונה להשפיע (כנגד הדעת, למען הזולת). האדם אינו משתמש בשכלו, אלא הולך מעליו. פעולה שכזאת נקראת הליכה מעל הדעת. הרצון – קו שמאל. כוונה – קו ימין. המעשה – קו אמצעי.
להשיג את הבורא פירושו של דבר להשיג את גדלותו. הדבר אפשרי רק באמצעות השתוות הצורה, שהמתחילה מהקטנת הדעת עד לאפס, ומה שאני מבין – איני מבין. אני פועל כנגד הרצון, מתוך שיפלות עצמית.
זאת, מפני שהבורא הוא תכונת ההשפעה המוחלטת. כך מתקרבים לבורא.
כל מצב חדש מתחיל מנקודה/רשימו, שצריך להעלות מקבלה/חושך/עצבות לאור/השפעה/שמחה. הרגשת המרחק מהבורא מכונה נקודה/קטנות. אם אדם מוכן להימצא בכל מצב, הנקודה שלו מתחילה לגדול – כך מעלים את השכינה מעפר.
משל: כשמלך רצה להעביר את אוצרו ממקום למקום, הוא חילק מטבע לכל אחד מנתיניו, על מנת שהם יעבירוהו מבלי להתפתות לגנבה. כך גם האדם מעביר את הרצון הענק שלו לקבל מעבר למחסום. תחילה הוא מעביר את הניצוץ, ולאחר מכן, חלק אחר חלק – את כל הרצון.
הכניסה לעולם הרוחני: אתה מצמצם את עצמך עד לנקודה, עובר דרך הגבול (המחסום) ומתחיל להתפתח מעברו השני, ברוחניות. אני מצמצם את האגו, לא מתערב במצבים שמוקרנים לפני על ידי הבורא, מסכים עם כל המתרחש. כך אני מתנתק מהאגו.
קראו עוד בטוויטר שלי.
