קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הדת הכללית לכל העולם חייבת להיות יחס של "ואהבת לרעך כמוך". מלבד לכך, כל עם או קבוצה רשאים לבחור לעצמם כל אמונה אחרת. (בעל הסולם, הדור האחרון)
כאשר אדם עושה מעשים עם הכוונה להשפיע, כלומר למען הזולת או הבורא, זה נקרא מצווה (רב"ש). מצווה היא מעשה של דביקות עם הבורא, עם הנשמה הכללית, מלשון צוותא – איחוד (מאור עיניים).
– למה החיים שלנו בנויים בצורה שההנאה של אדם אחד תמיד באה על חשבון הסבל של אדם אחר? – אין לאן לברוח, הקשר בינינו חזק מאיתנו ויחד עם זאת כל אחד מאיתנו אגואיסט. אם אנחנו רוצים להינות ביחד, אז עלינו ללמוד להרגיש כגוף אחד.
חוסר אהבה לזולת שווה חוסר אהבה לבורא (אבות פד). בבית המקדש השני היו צדיקים וחכמים אך הוא נחרב דווקא עקב השנאה ביניהם, עקב אי קיום בפועל של המצווה "ואהבת לרעך…", שכוללת בתוכה את כל התורה (חיים ויטאל, שערי קדושה, חלק ב, שער ד)
כאשר הנבראים מתאחדים בטוב, הם מוצאים חן בעיני הבורא ומשמחים אותו. נאמר: "ואהבת לרעך כמוך. אני ה׳" – אם אתם אוהבים זה את זה, אני, הבורא, נמצא בכם ואוהב אתכם! (החפץ חיים, זכור למירים, יא)
יש הסוברים כי המעשה הוא העיקר במצוות. אבל נאמר: "לא חשוב לבורא כיצד שוחטים בהמה, ניתנו המצוות לשם תיקון הבריות". הרי אם המעשים אינם מכוונים למטרה, הם ריקים מתוכן, וכך גם מצווה ללא כוונה משוללת רוח חיים. (בעל הסולם, מהותה של חוכמת הקבלה)
לא מספיק ללמוד על קיום המצוות, אלא חייבים ללמוד גם על הכוונות הנכונות שיש לכוון בטרם קיומן: כיצד לתקן את עצמי ולהגיע להשפעה ולאהבה. נאמר: בראתי יצר רע ובראתי תורה תבלין לשם תיקונו – ולא מצוות לשם תיקונו. (בעל סולם, מהותה של חוכמת הקבלה)
נאמר: ניתנו המצוות בשביל לזכך את מי שמקיים אותן. וכאשר מזכך את עצמו, זוכה לאור התורה. הוא משיג 613 אורות ב 613 המצוות, המכונות שמות הבורא, כפי שכתוב "נר מצווה ותורה אור". (בעל הסולם, הקדמה פי חכם)
העולם שלנו מזכיר יותר ויותר את גלות מצרים: אנחנו גרים במקום נפלא, בארץ גושן, יש לנו סירי בשר וחופש לגוף בהמי. אבל אז מגיעות שבע שנות רעב – רעב לנשמה – אין מילוי במשמעות לחיים! המצב מגיע עד כדי מכות ובריחה מהשפע הבהמי אל החופש לנשמה!
כדי להגיע לחופש, עלינו להרגיש את הגלות בחיים בהמיים המלאים בכל טוב, להרגיש שחיים שכאלה הם כמו כלא. עלינו להתחיל להעריך את הרוחניות מעל למילויים החומריים. ככול שהגוף שבע יותר, כך הנשמה רעבה יותר. כך מתחילה היציאה ממצרים. גן עדן לבהמה – זו גלות לאדם!
עד שהאדם לא מתעלה מעל לרצון ליהנות, עד שהוא לא רוכש מסך ודומה במידה כלשהי לבורא – הוא לא נמצא בעולם הרוחני, בהרגשת האור העליון, והוא לא מבין את המעשיים הרוחניים. כל החידושים מתחילים רק מפסח, עם היציאה ממצרים.
אסור לעכו"ם ללמוד תורה. אסור פירושו אי אפשר, שהרי התורה – התלבשות האור העליון בתוך הרצון, מתגלה רק בהתאם להשתוות הצורה, לכוונה להשפיע ולאהוב. כך אנחנו משיגים בתוכנו את הבורא, או ליתר דיוק את ההידמות שלנו אליו (בורא, מלשון בוא וראה).
כל הקושי בלהפוך למקובל נעוץ בסבלנות למשוך את האור העליון, שיוצר בנו את תכונת ההשפעה, ובה מתגלה הבורא. מי שלא מסוגל לעשות מאמצים, לא מגיע לתוצאה ולא מבין על מה מדברת הקבלה. רק סבלנות בונה מקובל!
כדי לרכוש תכונה רוחנית שבה מורגשים העולם העליון והבורא, הכרחי ללמוד זמן רב בקבוצה. לכן "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא אל האור". צריך סבלנות, "הכול חוץ מצא", עד שהאור העליון יעצב בך תכונות חדשות.
שמעתי בשיחה אחת: אני מכיר את דעתך, אתה אומר שהיהודים אשמים! – זו לא דעתי, אלא חוקי הטבע. אנחנו יכולים להראות לעולם דוגמה של איחוד. על ידי כך נתקן את היחס של העולם כלפינו! הקבלה היא שיטת האיחוד בין אנשים. על ידה תתקן האנטישמיות!
קראו עוד בטוויטר שלי.
