קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
למרות שעל מנת להוציא את האדם משליטת האגואיזם, הבורא מתגלה באופן מלא, וכך האדם יוצא משליטת האגואיזם, האדם עצמו משתוקק להישאר באמונה שלמה, מעל הדעת, בהשפעה גמורה לבורא.
מתנגדי ההתפתחות הרוחנית מכונים "עובדי ה' יראי פרעה". הם מתנגדים לחיבור, מתנגדים לעבודה בהשפעה, אבל הם מקיימים את שעליהם לקיים, כיוון שהם עובדים למען עצמם ודואגים רק לקיום, לשם קבלת שכר גשמי.
היציאה מהאגואיזם דומה לבריחה, כיוון שרק המשתוקקים לבורא, ישר-אל, משתחררים משליטת האגואיזם, ואילו יתר הרצונות נותרים באגואיזם.
הרצונות שיצאו לחופשי עולים ממצרים, להשפעה, ולאחר מכן יתר הרצונות מיתקנים על ידם.
ישראל הם רצונות חלשים. על מנת לגלות את אור הבורא, הכרחי שיהיו רצונות גדולים. לכן ישר-אל מחייבים להתחבר עם האגואיזם.
אבל המצרים האגואיסטיים לוקחים מהם את אור הבורא – 7 שנות רעב. כך עד למ"ט שערי טומאה ברגע יציאת מצרים. אז גם מתגלה הבורא!
צריך לראות את מ"ט שערי הטומאה שבהם היו ישראל בעת היציאה ממצרים, כאוצר גדול, שלמענו הם היו בגלות באגואיזם-במצרים. ורק לאחר שהם אגרו את כל הרצונות האגואיסטיים, הם זכו לאור הבורא והתעלו מעל לרצונות האגואיסטיים הללו.
כשהאנו מכירים במצבנו כ"למען עצמנו", אנחנו בונים מצב גבוה מעצמנו, ללא חשבונות למען עצמנו, מבטלים את עצמנו בפני בעל הבית, מתוך הרגשת גדלות בעל הבית, תוך שאנו שוכחים מעצמנו ופועלים ב"לשמה" – הכול למען הבורא וכל המחשבות שלנו בתוכו, ואני כביכול לא קיים – זוהי "השפעה לשם השפעה", בינה.
העיקר הוא לרכוש אמונה – רצון להשפיע. זו צריכה להיות המטרה היחידה והשכר היחיד בעבור כל מה שהוא עושה.
רק על כך יש לבקש מהבורא.
צריך שגדלות הבורא תאפשר להשפיע את הכול. זה נקרא לחיות באמונה, בתכונת הבינה. אז גופו, כלומר גופו הרוחני – המחשבות והרצונות מרגישות את גדלות הבורא ומסורות לבורא לחלוטין.
מטרת החיים היא להידמות לבורא, שפירושה להיטיב לנבראיו. ליתר דיוק, לסייע לנבראים להשיג את ההזדמנות לקבל מילוי מהבורא. וזה אפשרי כאשר כולם מתאספים יחד – ואז הם יכולים לברך את הבורא על טובו.
טוב העולם יכול להתגלות רק ברצונות שלנו להשפעה הדדית. התורה והמצוות נתנו לנו כדי לתקן את האגואיזם שלנו להשפעה. וכן ניתנה לנו המצוות הכללית של כל התורה "ואהבת לרעך כמוך" – אנחנו משיגים אותו באהבת כלפי החברים.
אדם אינו יכול להשיג את האהבה לבורא, לפני שישיג את האהבת החברים (רב"ש, א, בוא אל פרעה ב').
אנחנו לא יכולים לפתח בתוכנו אהבה לבורא לפני שאנחנו מפתחים אהבה כלפי החברים. ולמרות שנראה לנו שאנחנו יודעים אהבה לאהוב מהם, אבל במאמצים בקבוצה אנחנו מגלים עד כמה התכונה הזאת אינה מוכרת לנו וזרה לנו!
התנאי "מאהבת החברים לאהבת הבורא" מדבר על כך שאנו אוהבים את עצמנו בלבד ואין בנו אהבה למישהו או למשהו מחוץ לנו.
הדבקות עם הבורא מתרחשת בשני שלבים: יציאה מעצמי, מהאהבה העצמית, מהאגואיזם וכניסה אל הבורא, להשפעה, לאטרואיזם. רק כך אפשר לרכוש את תכונת היציאה מעצמנו והדבקות עם הזולת.
הרגשות שעימן האדם פונה אל הבורא, צריכות להיות דומות לחלוטין לרגשותיו כלפי החברים. הרי עליהן להיות בהשפעה מלאה – לשמה. פירושו של דבר ששני סוגי האהבה מתאחדים לכדי תכונה אחת.
מטרת החיים היא בדבקות, שמושגת על ידי ההידמות לבורא, שמושגת על ידי היעדר המחשבות על עצמי – ומנקודה זו ואילך באמצעות מחשבות טובות על הזולת, על האופן שבו ניתן למלא את כולם בנחוץ להם. כך מושגת הדבקות בבורא.
באהבת החברים ניתן תמיד לבדוק את עצמו, באם אכן יש לו אהבה כלפיהם. בשעה שהאהבה לבורא אינה ניתנת לבחינה שכזאת – באם יש לו כוונה של אהבה כלפי הבורא, השפעה לבורא, ולא לתועלתו האישית.
הבורא מגלה את הרע באדם והבורא מתקן את הרע הזה. אבל חשוב שהאדם יגלה בעצמו את הרע שבו, יגלה את חוסר היכולת שלו לתקן אותו בעצמו, ולאחר מכן לפנות לבורא, להיפתר מהרע שבו, בעזרת הבורא.
הבורא אמר למשה: בא לפרעה, אני חיזקתי את לבו. תיווכח לדעת עד כמה הרע של האגואיזם שלו גדול, שאינך יכול לנצח אותו, אבל תבקש ממני – ויופיעו בך רצונות ומחשבות חדשים, נשמה, שאותה אני אוכל למלא.
הבורא מעורר את הכבדת הלב בכוונה תחילה, על מנת שתתגלה בקשה לעזרה, כלי, נחיצות בעזרת הבורא, כיוון שהוא רואה עד כמה הוא חסר אונים ביכולתו לעזור לעצמו בכוחות עצמו.
דווקא כאשר האדם רואה שהוא אינו במצב להתגבר על הרע של האגואיזם שבו – זהו הזמן הנכון לפנות לעזרת הבורא.
הבורא יצר את האגואיזם על מנת שהאדם יאבק בו, יווכח בחוסר האונים שלו, אבל לא יאבד את הרצון למלא את הבורא, כלומר, לבקש מהבורא עזרה – וכך להשיג את האיחוד עם הבורא.
אם המצרים לא היו לוחצים על היוצאים ממצרים, העם לא היה יוצא, שהרי לפניהם היה ים גועש, ומאחוריהם – חניתות וחצים. וזה חייב את העם לברוח מהגלות – להיפרד מהאגואיזם. לכן נאמר שפרעה קירב אותם לבורא.
יש תנאי, לפיו, כל אומות העולם ידעו את התורה, "ותמלא הארץ דעה את ה'", כפי שפרעה גילה על מטרתם ולכן שחרר אותם. והעמים יגלו על כך כתוצאה מהפצת הקבלה בכל העולם. לכן הפצת הקבלה הכרחית.
יש שתי הפרעות להשגת המטרה:
– ירידה בגדלות המטרה, הבורא.
– ירידה בהשתוקקות אל הבורא, ישר-אל, המטרה.
כל העבודה שלנו צריכה להסתכם בכך שנרכוש את הרצון להשפיע ולשמח את הבורא. והיתר – לא צריך לעניין אותנו.
איך לשלב את הרצון של הבורא למלא אותנו, כלומר שנקבל ממנו – עם הדרישה שלו מאיתנו להיות ברצון להשפיע?
מגלים לאדם מלמעלה עד כמה הוא שרוי באגואיזם ורחוק מתכונת ההשפעה. אפילו נראה לאדם שהוא הפך לאגואיסט גדול יותר.
אבל לאמתו של דבר גילו לו אמת גדולה יותר ולכן הוא רואה את עבודתו כשקשה יותר. אבל זה הבורא שהתקרב אליו – ולכן הוא רואה שהוא עדיין רחוק מההשפעה.
מהו מעשה?
– נאמר: "עשו לי מקדש ושכנתי בתוכו".
לעשות מקדש – זהו המעשה, שעלינו לעשות, ואת זאת עלינו לעשות יחד! כלומר, עלינו לאסוף את הנשמה השבורה של אדם הראשון, באמצעות המעשה של "ואהבת לרעך", כדי שלאחר מכן הבורא ימלא אותה ב"אהבה אליו".
האדם רואה שהוא אינו נע קדימה אל המטרה, אלא שהוא נהיה גרוע ורחוק יותר ממנה. כך הוא תהליך התיקון: הוא זורם מהתיקון הקל לתיקון קשה יותר ויותר. מכאן כי ההכבדה בדרך – היא סימן להתקדמות!
הבורא מראה לאדם, עד כמה הוא אינו מסוגל ללכת נגד הטבע, האגו. וכך זה ממשיך עד אשר האדם אינו מכיר בכך, שהוא חסר אונים לחלוטין מול האגו שלו. וכל המאמצים שהשקיע עד כה לא מאפשרים לו לעזוב את העבודה. נשאר לו רק לפנות לבורא – ופניה זו מצילה אותו!
האיסור להשתחוות בפני אלילים, ולעבוד אותם – הינו האיסור לעשות פעולה כלשהי "עבור עצמך", בכוונה למלא את האגו שלך. זהו האיסור העיקרי ביהדות, בחכמת הקבלה. עבודת אלילים – זוהי העבודה למען האגו שלך! ניתן לבדוק זאת לפי הכוונה בכל פעולה ופעולה!
להשיג לשמה – יציאה משליטת האגואיזם, שכל המחשבות והמעשים יהיו מחוצה לך, לבורא, כנגד הטבע שלנו, ניתן רק על ידי אמצעי אחד – חיבור בקבוצה עד לאהבת החברים. זה האמצעי היחיד (הכלל) של התורה לשחרר אותנו לעבודת הבורא.
כפי שהבורא ברא את הטבע לקבל, כפי שהוסיף אליו את הכוונה ״לתועלת עצמי" – את האגואיזם, כך יש ביכולתו לשנות את הכוונה הזו ל״לטובת הזולת" – לאלטרואיזם, כך שנהיה בכוונה הזו דומים לו בטבע ההשפעה.
"אשרי הגבר אשר תייסרנו יה" (אשרי מי שהבורא שולח לו ייסורים) – שהרי דווקא השפעות שכאלו מעוררות את האגואיזם לפעולה. וכאשר אנחנו מתקנים אותו בהדרגה לכוונה להשפיע, אנחנו בעצמנו מעוררים את האגואיזם לגלות לנו שבירות גדולות יותר ויותר – ייסורים. תודה לעוזרים שלנו – השונאים!
קראו עוד בטוויטר שלי.
