קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
דווקא הכוונה היא שפועלת: הבורא משנה את הרצון, ועלינו לצייד כל רצון בכוונה, כמו שעל כל מוצר בחנות מדביקים את שמו ומחירו. הבורא מגלה בתוכי רצונות חדשים, ואני מדביק אליהם הכוונה נכונה.
תחושת עבדות זה כאשר אתה רוצה לצאת מהאגואיזם אבל אינך יכול לעשות כן. אז המאמצים יכולים להיות רק מעל לעצמך, מבלי לראות תועלת. וככול שמשקיעים יותר מאמצים, כך מתרבה תחושת האכזבה. עד אשר סכום המאמצים יעורר את עזרת הבורא והאדם יקבל טעם בעבודת הבורא.
החופש שלנו הוא רק בהזדמנות לשנות את היחס שלנו אל המציאות, ולא את המציאות עצמה.
המציאות נוצרת על ידי התגלות הרשימות האגואיסטית שלנו.
ביחס שלך לכך, אתה משנה את המציאות, את האופן שבו אתה מרגיש אותה: – העולם הזה, הרע, או העולם העליון, הטוב.
כדי שהאנושות תגיע להרגשת הרוחניות הכרחי ש:
– היא תהיה מפותחת (סוף המדעים, האומנות, המשפחה…)
– היא תרגיש את היעדר המילוי בעיסוקיה.
קץ זה של ההיסטוריה הגשמית מתחיל בימינו. היעדר המילויים הגשמיים ידחוף לחיפוש אחר מילויים רוחניים.
אנחנו תופסים את העולם על פי עיקרון השתוות התכונות.
יש לנו את האפשרות לטעום, לראות, לשמוע, להריח ולמשש.
שילוב החושים הללו יחד יוצר את תמונת המציאות. אבל בעולם יש השפעות נוספות, אלא שבנו אין את התכונות שיאפשרו לנו להרגיש בהן. חכמת הקבלה (החכמה איך לקבל) מפתחת בנו את התכונות האלה.
ביחס לעצמם אין העולמות קיימים, אלא קיימות רק ד' בחינות דאור ישר המגיעות מהבורא, הוי״ה. אולם ברגע שמופיעה תגובת הנברא, להשלים את הבורא, מיד מתגלה כל מערכת העולמות ביחס לאדם המשיג אותם.
בזמננו יורדות לעולמנו הנשמות העבות ביותר, שבדיוק מהסיבה זו לא הצליחו להתקן בדורות הקודמים. אולם דווקא הן מסיימות את התיקון של נשמת האדם הכללית וברצונותיהן השפלים מעוררות את האור העליון השלם.
מטרת הבורא להנות לנבראים באמצעות העלאתם עד לדרגת הנצחיות והשלמות שלו. וכפי שהבורא לא חושב על עצמו כך האדם לא צריך לחשוב על עצמו כלל. זהו התנאי של צמצום א', של המעבר לאמונה למעלה מהדעת, ללשמה. ולאחר מכן האדם כבר נכנס למעשי השפעה.
טבע האדם: עושה הכל כנגד הרצון הישיר של הבורא; משפיע, למרות הטבע האגואיסטי שבו נברא על ידי הבורא. אינו תלוי באחרים, בסביבה. מרגיש את הזולת ולכן יכול לדאוג לזולת. מרגיש את העבר ואת העתיד.
טבע החי: לכל אחד טבע משלו, חיים משלו, לא תלוי בסביבה, רגשות משלו, יכול להשפיע כנגד רצון הבורא, אך לא יכול להרגיש דבר מלבד עצמו, זמנו. לא קיימת בו הרגשה של הזולת ולכן לא יכול לדאוג לזולת.
טבע הצומח: עצמאי מעט: משפיע מעט כנגד רצונו הישיר של הבורא. אך לכולם אותה תנועה. בהתפתחות הרוחנית – הם אלה שהופיע בהם הכוח להתנגד לאגואיזם, לעבוד בהשפעה. אבל עדיין אין בהם כוח להתנגד לסביבה.
טבע הדומם: לא עצמאי.
מנוהל על ידי הבורא באופן מוחלט דרך הרצון להנות. כשהוא עובד רק לטובת עצמו, הוא מקיים בכך את הוראותיו הישירות של הבורא, כפי שהוא ברא אותו. אפילו לא מכיר בכך שהוא נתון תחת שליטתו המלאה של הבורא.
לפי ספר הזוהר, פרשת וירא, 480: 73 שנים, לאחר גילוי משיח בן יוסף, מלכי העולם יתאספו ברומא, הבורא ישלח עליהם אש, כולם יספו. מי שלא הגיע לרומא יחזרו לעשות מלחמות. ובזמן ההוא יעיר מלך המשיח את כל העולם, יאסוף עמים רבים ובני ישראל יתאספו במקומותיהם.
ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות גדולות בעולם. ויתאספו בני אדום עליהם, ויערכו עימהם מלחמה, אחת על הים, ואחת על היבשה, ואחת סמוך לירושלים. וימשלו אלו על אלו. וארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום (זוהר, וארא, 204).
ואז יתעורר הקב"ה עליהם, ויאחוז בכנפות הארץ, ויכלה את בני ישמעאל מן הארץ, וישבר כל הכוחות שלמעלה, ולא יישאר כוח למעלה על עם העולם, ישראל, אלא כוח ישראל לבדו (זוהר, וארא, 205).
"ועתידים בני ישמעאל לשלוט על ארץ הקדושה הרבה זמן, בשעה שהיא ריקה מכל. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שתושלם הזכות של בני ישמעאל" (זוהר, וארא, 203).
קראו עוד בטוויטר שלי.
