קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בדרגה האנושית לא יכולים להתקיים בעת ובעונה אחת אהבה ושנאה, מלחמה ושלום. ובעולם הרוחני הדבר אפשרי. כיון שהמלחמה והשלום מהוים תולדה של אותו כוח בדיוק, המאפשר להם להתקיים יחד.
דרכנו היא יצירת הקשר בינינו. בעת שהקשר נרקם, נחבאות בו סתירות, שלא ניתן ליישבן על ידי ההגיון שלנו – כיצד שני הפכים יכולים להתחבר ולתמוך זה בזה. לכן העבודה היא למעלה מהדעת: אני תופס בשני חוטים, אך קושר אותם רק במדרגה הבאה.
בכל רגע האדם צריך להיות מוכן לחדש את הקשר שלו עם הבורא. ההשתוקקות לבורא שהיתה לפני רגע כבר אינה מספיקה.
כעת מתגלה בפני מצב חדש: ריקנות של הנשמה שיש למלא בהשפעה – מקום הדבקות בבורא, העולם שלי.
בעולם הרוחני איננו מסתכלים על פעולות האדם. הוא כביכול נמצא מאחורי פרגוד ולא משנה לנו מה הוא עושה שם.
כל שאנחנו רוצים זה לדעת מהן כוונותיו מבעד לפרגוד.
כשאנחנו רואים את כוונותיהם של כל בני האדם, כאילו היו משתקפות על מסך – זה נקרא לראות את העולם העליון.
הסימן לעבודה נכונה זו שמחה לגבי הרשעים שמתגלים. הרע שהתגלה משמח אותי, שהרי הוא תוצר של העבודה וההכנה שלי, ולכן איני מבטל אותו, אלא אני מתעלה מעליו.
בכך טמון ההבדל בין עובדי ה׳ לבין אלה שאינם עובדים אותו.
רשת הקשרים ההדדיים בינינו – זהו אותו הכלי, שבו מתגלה הבורא, הודות להשתוות הצורה בינו לבין הכלי, לבין רשת הקשרים ההדדיים בינינו. כולנו טווים אותה ביחד, עד אשר עמידות, מבנה ותכונות הקשר בינינו, יאפשרו לבורא להתגלות בתוכו.
לקום מהירידה, למצוא כוחות לכוון את עצמך לבורא בשמחה – בקש מהבורא לא להתגלות, לא להרגיש טעם, אלא לקבל כוח להתגבר על האגואיזם, להצליח להתייגע בשמחה, מכך שהיגיעה היא רק לטובת הבורא ואתה עצמך אינך מתמלא אלא עובד עם טעם של עפר.
ניתן להשיג את המדרגה הרוחנית הראשונה, מדרגת בינה, כאשר האדם מוגבל בכל, אך שמח תמיד ללכת בעיניים עצומות – רק באמצעות הבקשה לבורא. אל לנו ללמד את הבורא כיצד לעזור לו, אלא רק לבקש לנצח את האגואיזם, שהרי הוא הגרוע והשפל ביותר מכולם, ולכן האדם מבקש ומקוה.
הבורא הוא המבצע את ההתעברות הרוחנית, כאשר הוא נותן לאדם התעוררות להשפעה. אולם לאחר מכן האדם צריך בעצמו להוסיף מעצמו משיכה להשפעה. אחרת ההתעוררות שניתנה לו מלמעלה תיעלם והוא ישוב לנקודה שחורה, כאשר הרוחניות, ההשפעה, מורגשת כחושך אצלו.
בכל פעם שאתה מתחיל להתרומם מהירידה, תבין שהירידות – הן גם גילוי הרצונות האגואיסטים שטרם תוקנו, והעליה – היא התיקון. לכן אל תדון את הירידות, אלא תתקן אותן לקראת העליות החדשות – וכך עד לגמר התיקון.
הבקשה על הכוונה "לטובת הבורא" מביאה להרגשת שפלות. ועל אף שכל יגיעה מצטרפת ל״קופת חיסכון״, האדם רואה רק את מה שעליו עוד לתקן, ולא את מה שכבר תיקן…
אולם ניתן שלא לחכות לירידות, אלא לעורר אותן בעצמך, "לעורר את השחר" – ולתקן.
דווקא בהופעת שאלות חדשות על משמעות העבודה הרוחנית, קיים מקום למאמצים חדשים. והשאלות (עביות) מגיעות כדי שנגדיל את המאמצים (מסך). והמאמצים הם בדיוק יצירת הכלי לגילוי האור (אמונה למעלה מהדעת). לכן קשיים חדשים – זו בדיוק העזרה של הבורא מלמעלה!
כתוצאה מירידות ועליות רבות מופיע רצון אמיתי לדבקות בבורא. כך נוצר כלי נשמה ובו מתגלה המילוי מהבורא. ולפני כן נדמה לאדם שהוא אינו מתקדם אלא מתרחק. כך זה מתוכנן מראש כדי שהאדם יראה כיצד נוצרת בו ההשתוקקות לאיחוד עם הבורא.
אחרי מדרגת ״לא לשמה״ מתגלה היעדר החשבון למען עצמו, אלא רק מחשבות ופעולות בביטול עצמו, כיוון שהוא מרגיש בגדלות הבורא, הכל נעשה על ידו רק למען הבורא, והמחשבות והרצונות למען עצמו כלל לא מתגלות – מדרגת ״לא לשמה״ היא ב״השפעה למען השפעה״.
ברוחניות החשבון הוא על המדרגה המלאה. לכן האדם מקבל עזרה להתעלות, רק אם הוא מבקש לבטל את עצמו בפני הבורא, בפני תכונת ההשפעה, במידה שלמה. ולמרות שהאגואיזם אינו רוצה בכך, הוא מבקש לבטל את הרצון הזה.
קראו עוד בטוויטר שלי.
