הקבוצה חייבת לדבר על גדלות וחשיבות הבורא, בגלל שבמידה שבה היא תעשה זאת חבריה יוכלו:
– להרגיש את ההשתוקקות לבטל את עצמם ולהתחבר עימו;
– ללכת באמונה למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהשגחה טובה;
– להתחיל לאהוב את הבורא מכל הלב והנשמה.
אם כוונת הקבוצה היא לתת נחת רוח לבורא, הם יוכלו להוסיף בעבודה על ידי הוספת גדלות הבורא, בגלל שבמידת גדלות הבורא הם יוכלו לבטל את עצמם בפניו, ולקיים את כל הפעולות למענו. גדלות הבורא תחייב לעבוד למענו, ותיתן תענוג מהעבודה.
כשאתה בירידה, תחשוב: אם הבורא היה מעורר אותך – עד כמה הייתי מוכן לעבודה הרוחנית.
תתאר לעצמך, שאתה כביכול כבר מרגיש את נוכחות הבורא – עד כמה אז היית מודה ומשבח אותו!
כך גם עתה, עליך להודות ולשבח את הבורא, כאילו כבר זכית לשלמות.
להגדיל את הבורא – זאת אומרת לבקש ממנו כוח ללכת באמונה למעלה מהדעת. בכדי לעשות זאת, עלינו לא לענות על השאלות שמתעוררות בנו בשכלנו הארצי, אלא לבקש מהבורא לענות עליהן. האגו קורא לנו לקיים את המצוות, והאמונה למעלה מהדעת מכריחה אותנו ללכת כנגד הידיעות של השכל.
על מנת לקבל מענה לשאלות שלנו, אנחנו נדרשים לבורא.
לכן צריך ללכת באמונה למעלה מהדעת. ואז האדם רואה, שהוא ריק, וזקוק לבורא.
רק הבורא יכול לתת את הכוח ללכת באמונה למעלה מהדעת.
זה מה שנותן הבורא וזה מה שנקרא גדלות הבורא.
הלב נכנע רק כשמורגשת באדם גדלות הבורא. כלומר, צריך להגדיל את היראה. והשאלות – מטרתן לגרם לאדם להזדקק בבורא, בכדי שהבורא יפתח את עיניו וליבו, שיזכה לגדלות הבורא. וגילוי החטא בכל פעם מאלץ את האדם לעלות במדרגות גדלות הבורא.
כשהאדם מרגיש קרבה להשפעה, שהבורא הוא שקירב אותו, עליו לשבח את הבורא, שהוציא אותו ממצב שאינו ניתן לשינוי והכניס אותו להרגשת הרוחניות. חשוב שלא לעצור, אלא לשבח את הבורא, בכדי לזכות לעלות למדרגות יותר גבוהות.
לאחר שבירת הנשמה הכללית לנשמות פרטיות, הדבק (ישר-אל) שביניהן (הכוונה להשפיע) הפך להפכיות שלו (הכוונה לקבל) ומרחיק את החלקים זה מזה. זאת הסיבה לכך שחלקי הנשמה מרגישים את ישר-אל כמפריע לחיבור, כמזיק, בהתאם למידת התפתחותם.
מימוש ההשפעה, כתוצאה מגדלות הבורא, זה מה שנקרא לשמה, על מנת להשפיע, ולא על מנת לקבל שכר.
על מנת להשפיע יכול להיות רק במידת גדלותו של מי שמקבל את העבודה.
אז יש כוחות לבצע אותה.
אם האדם לא מסוגל להגדיל את חשיבות הבורא, אין כוח לעבודה.
כשהאדם רוצה לעבוד את הבורא הוא רואה שהוא עושה את הכל למען עצמו – ומרגיש ריקנות.
ודווקא אותה צריך למלא בגדלות הבורא.
עליו לבקש, שהבורא יתן לו אמונה מעל הדעת בגדלות הבורא.
בכדי שגם בשעה שמגיעות מחשבות שפלות, הוא יתנהג כמו במצב השמחה הנעלה ביותר.
לכן קטנות, זהו המצב העיקרי והקבוע.
על האדם להשתוקק לבורא באותו אופן, בין אם יש לו או אין לו רצון, כך שלא יהיה הבדל בין המצבים. ואם קיים הבדל, בהתאם המצב שממנו הוא משתוקק לבורא, עליו לבקש מהבורא עזרה, שלא יהיה הבדל – וכך יזכה לשלמות.
לאחר שהאדם השקיע הרבה כוח וזמן, מבלי לראות תוצאות, או שהוא מאבד תקווה להשיג את המטרה, או שהוא מתחזק – עד אשר יופיע בו הרצון לדבקות עם הבורא. ואז הבורא ממלא את הרצון. גודל הרצון נקבע על ידי עוצמת הייסורים לדבקות בבורא, כך שכל ההשתוקקויות יהיו מכוונות לעשות נחת רוח לבורא.
השגת המדרגה של "לא למען עצמו", שבה אין חשבון "למען עצמו", מתרחשת בזכות הכוונה לביטול עצמי ושירות הבורא. כתוצאה מהרגשת גדלות הבורא, האדם שוכח על צרכיו האישיים. כנר בפני אבוקה, כך הוא מתבטל בפני הבורא, בתכונה של "להשפיע על מנת להשפיע".
קראו עוד בטוויטר שלי.