קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אם החושך לא היה קיים, לא היינו מרגישים את האור. לכן האור והחושך חייבים להתקיים בו זמנית, כשני צדדים קוטביים של אותה התופעה. אלמלא כן, לא היינו מרגישים את המציאות, לא היינו מרגישים את עצמנו כקיימים. הקיום שלנו מבוסס על הניגוד שבין האור והחושך.
חושך – זה מה שנוצר בכדי שהאור יוכל להתגלות. ולכן, עלינו להעריך את מצבי החושך, יותר מאשר את מצבי האור. האגו אינו חפץ בחושך, ולכן יש לשמוח בחושך יותר מבאור. איננו צריכים לשקול את המצבים לפי נעימותם או אי נעימותם. עלינו להעריך את החושך כמוביל למטרת הבריאה, לראות את האור על רקע החושך.
כל המצבים ה"רעים" שאנחנו חווים במשך היום, עוברים עלינו אך ורק בכדי לאפשר לנו להבחין על פניהם באור.
האור – זו תכונת ההשפעה, יחס טוב לחבר למען המטרה המשותפת, ולא למען רווח עצמי. החושך בעבורי – זהו הרקע על פניו ניכרים האור, החיבור, הבורא.
אנחנו מסוגלים להבחין, להכיר ולגלות את תכונת האור של הבורא אך ורק במידה שבה אנחנו משיגים את התכונה ההפוכה של החושך.
ולכן אנחנו חייבים לעבור את כל מצבי החושך, שהפוכים לאור.
הניסיון מאפשר לנו לחוש את גילוי האור העתידי כבר בשעה שאנו חווים את מצבי החושך.
אנחנו מודים על החושך, כמו על האור, שהרי זהו תנאי הכרחי לגילוי הבורא לנבראים. אם לא נצליח להתגבר על חוסר הרצון שלנו להתקדם, על האכזבה, על המחשבות על העצמי האהוב, כלומר על הרגשת החושך כתחילת בניית הכלי – אז לעולם לא נהיה בני אדם.
כל חכמת הקבלה עוסקת ב"מה" ו"איך" לבקש מהבורא.
אני מבקש מהבורא (תפילה) לערוך בי שינויים – זוהי עבודת האדם.
הבורא נענה לבקשות הנכונות שלי – זוהי עבודת הבורא (עבודת השם).
ובאופן מעשי: אני צריך לבטא מתוך עצמי את הדרישה לקשר-השפעה-אהבה-לבורא.
אנו יכולים לחלק את המציאות לחלקים רבים, להרגיש את הקשרים שביניהם, "לבדוק את ההרמוניה באמצעות אלגברה", לתאר את הרגשותינו בצורה כמותית וללמוד לעבוד עם מה שמלכתחילה היה פשוט רגש, רצון אגואיסטי, "יצר הרע" והופך למנוהל על ידי האור.
תחילה נדמה כי השכל יראה את הדרך בעבודה הרוחנית. אולם דרך השכל – הם הנדודים של האגואיזם בתוך הרצונות (החומר כחמור, תועה בשדה) והשכל משרת את הרצונות, עוזר להם להשיג את הנרצה. לכן הקבלה מורה על דרך למעלה מהדעת.
העבודה הרוחנית – אינה נגד טבענו הבהמי, אלא בהתעלות מעליו לעבר מטרות עליונות, למצב אחר. אל לנו להיאבק נגד אגו-הטבע, אלא לרכוש את תכונת ההשפעה מעליו. עלינו לבנות מדרגה חדשה, ולא לעסוק בהרס הישן. בכך נבדלת חכמת הקבלה מהדתות!
כאשר אדם מרגיש שסטה מהדרך, כשהוא רואה את הרצונות השבורים שלא מאפשרים לו להתקשר עם החברים, הוא זועק לבורא. בחיפוש הזה בשדה האדם מוצא את הבורא אשר מורה לו: "בקש מהחברים למצוא את הקשר עימם, ובתוכו תמצאו את הדרך אליי". שדה הקשר שלנו היא הנשמה. המילוי שלה הוא בורא.
אדם שהולך בדרך הרוחנית מגלה שהוא תעה בשדה העבודה. היכן הוא? מה נדרש ממנו?
אם מתגלה לו שהדרך אל המטרה עוברת דרך קשר גדול יותר מצדו עם החברים, עם הקבוצה, אז הוא פוסע בדרך נכונה. אם הוא פונה לעזרה לבורא, על מנת שיסייע לו להתקשר יותר עם החברים.
קראו עוד בטוויטר שלי.
