קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ההבדל בין אמונה לידיעה בקבלה ובחיים הרגילים: הקבלה מגלה את הטבע שמחוץ לזמן, למקום ולתנועה. לכן לא עובד בה ה״הגיון הארצי". לשם כך צריך לעלות לטבע הבורא.
בגשמיות, דבר לא נעשה עד אשר יש כוחות לעשותו. לעומת זאת, ברוחניות הכרחי להתחיל את העבודה עוד לפני "צבירת הכוחות". אין בכוחנו להתחבר – אך עלינו להשקיע מאמצים. אין בכוחנו להבין דבר – אבל עלינו לפעול, כאילו שאנחנו מבינים. כך אנו מתקדמים קדימה.
לעבוד ללא כוחות, ללא דעת, ללא הבנה והרגשה רוחנית – זהו מכשול גדול מאוד. אבל עלינו לעשות זאת, למרות שאיננו מוכנים למימוש.
אין אפילו צורך לממש את הדבר – אלא רק להשתדל. כאשר נראה שאיננו מסוגלים, נחבר את הרצונות – ונבקש כוחות, הבנה, הרגשה.
בשונה מהגשמיות, ברוחניות אין לנו שום אפשרות לקחת בחשבון את הדעת ואת ההרגשה שלנו. עלינו לשמוח מכך שאנחנו יכולים להתקדם מעל הדעת והרגשות. אם אנחנו מתקדמים בדעת וברגש, מתוך הסכמה איתם – זוהי גישה גשמית, ולא צומחת מתוכה בריחה רוחנית.
בורא פירושו "בוא" ו"ראה". אני יכול לראות אותו ברגש ובדעת החדשים שלי, שמתעצבים בהתאם לתכונות ההשפעה שהפוכות ממני. כך, מעל האגואיזם שלי, נבנית אמונה מעל הדעת – תכונות הבורא.
אדם שהולך באמונה מעל הדעת, מעל עצמו, הופך לחכם יותר – שהרי תפיסת המציאות שלו מתרחבת.
אדם שהולך מתחת לדעת, מבלי לברר את תפיסתו, נותר עם זיכרונות בלבד.
צריך לספק לכל חבר הרגשה של ערבות, שבה נעלמות כל הדאגות.
אני חווה עליות וירידות.
אם לא מספיקים לי כוחות מהקבוצה, אני רוצה להתחבר אליה טוב יותר – לשם כך אני פונה לבורא לעזרה בהשגת הערבות.
אם אני מכוון את עצמי לבורא, אז אני פונה לחברים, מקבל מהם כוחות, הכרה של חשיבות הבורא – ופונה אליו.
ביסוד התורה ניצב עיקרון הערבות, שמסביר כיצד על החלקים השונים להתחבר ביניהם כדי להגיע לאיזון עם הכוח הכללי של הטבע שנקרא "בורא" – כוח החיבור הכללי בין כל חלקי הבריאה בהרמוניה הדדית ובשיוויון הדדי.
הבורא, זהו כוח, שמתגלה בקשר (בערבות) בין חלקי הבריאה השבורים. בכל רמות הטבע הרוחני אנו מגלים את מידת הערבות או את היעדרה. בזה אנחנו חיים וזה מה שאנחנו מרגישים. לחלקים השבורים נותר רק לממש את הערבות ביניהם.
קראו עוד בטוויטר שלי.
