הגלאי לקליטת הבורא נבנה רק בקשר בינינו. הבורא ארגן לנו את המצב ההתחלתי, שבו אנחנו קיימים בצורה מבודדת והפוכה זה מזה. והמקובלים מלמדים אותנו כיצד לבנות קשר כזה בינינו שנוכל לקלוט בו את הבורא.
אנחנו עוברים מלימוד כתבים, מידיעות, לבניית כלי הנשמה, הקשרים בינינו. בדרך כלל אנחנו לומדים והלימוד מביא לרגש. עכשיו זה להיפך: אנחנו מרחיבים את התפיסה, את הרגש, שבו תתגלה המציאות. זו התקדמות אמיתית, שהרי "לא החכם לומד".
בכל פעם שאנחנו מתאחדים יותר, אנחנו מרגישים ומבינים יותר. הגילוי מגיע רק כתוצאה מאיחוד גדול יותר. מדרגה אחר מדרגה: איחוד – גילוי, איחוד – גילוי וכן הלאה. אלה מושגים רגשיים – והשכל מגיע לאחר מכן, כדי לנתח את הרגשות.
אם האדם רואה את החברים מעליו, בהבנה או במעשה, הטבע מחייב אותו להתעלות גבוה יותר מאשר מה שמוטבע בטבעו. כך, גם מבלי שיהיו לאדם שאיפות גדולות מצד טבעו, הוא יכול לרכוש כוחות חדשים כתוצאה מקנאה בחבריו. אם כך, יש תכונות שמקבלים בירושה ויש תכונות שנרכשות באמצעות הקנאה בקבוצה.
המוסיקה נכונה ביכולת לבטא קשרים בין ניגודים. בהרמוניה המוסיקלית קיים משהו שדומה לשלמות שבטבע. זו הסיבה שהמוסיקה מרוממת אותנו.
כל הטבע כאילו מבטא מוסיקה… מוסיקה יכולה לרפא…
לפני כמה ימים, ב-5 באוקטובר, חל יום החיוך הבינלאומי!
אם נצליח להתייחס זה לזה כמו אם לילד, באהבה מכל הלב, נרגיש שאנחנו קרובים הרבה יותר מאשר אחים ואחיות, קשורים בינינו בנשמות – אז נרגיש את מצבנו האמיתי.
בסוף שבוע שעבר מאות סטודנטים של האקדמיה הוירטואלית ללימוד קבלה התאספו מכל רחבי צפון אמריקה לכנס במדינת פנסילבניה.
על פי הדיווחים של הנוכחים בכנס, כוח הקשר שנוצר במפגש זה היה עוצמתי ובלתי נשכח.
היחס לחבר חשוב יותר מהיחס לבורא, כיוון שבאמצעותו אני מתקן את האגו שלי. ואת הבורא האגו לא מסרב לאהוב, שהרי הכל תלוי בו. אם החבר הוא המקשר ביני לבין הבורא – אני יכול להשלים עם כך. אבל כתוב שהאהבה אליו צריכה להיות גדולה יותר מהאהבה לבורא – קשה!
כל הקיים – הוא מחשבת הבורא. בתוך אותה מחשבה נולדות מחשבות אחרות – כך הבורא "יוצר" בריות, מפתח את ההכרה שלהן, את הרצונות שלהן. ניתוק של המחשבה מהבורא פירושו הרגשה של אותה מחשבה כ"אני" כנגד הבורא – דבר המאפשר להשיג את הבורא באמצעות פיתוח המחשבה.
קראו עוד בטוויטר שלי.