יום כיפור, יום הדין, זה כאשר באור הגדול מלמעלה, אנחנו מגלים את המקום והסיבה לשבירה ולריחוק בינינו. זו תוצאה של עבודה קבוצתית גדולה. שם מתגלה גם ההזדמנות והשיטה לתיקון – בכוח האיחוד של הבורא.
ביום כיפור אנחנו חייבים להעריך את המעשים שלנו ביחס לשנאה ולדחייה ההדדית בינינו. אנחנו חייבים להגיע למחילה אמיתית והדדית זה לזה בקבוצה, להישבע להוציא מקרבנו את כל האגואיזם שלנו, לתקן אותו ולהתאחד מעליו.
הדרך היחידה לתקן את החטאים היא ללכת קדימה, לגלות אותם, במידה הרגשת הרע, לבקש על תיקונם – כך נתקן העבר, שנוצר על ידי הבורא (אין עוד מלבדו). אין לנו סיבה לדאוג מהחטאים שטרם התגלו (מהבורא), אלא על כך שלא ביקשנו את תיקונם!
כתוב שהבורא מוחל רק על אותן העבירות שנמחלות על ידי בני אדם. במילים אחרות, הוא ממלא בעצמו רק את היחסים ההדדיים המתוקנים בינינו. במידה זו הוא מתגלה. ולכן יש לבקש רק על גילוי כוחות הרע בינינו ועל תיקונם – כך אנחנו זוכים למחילה.
האדם חייב להביא את כל מערכת הטבע לצורה שלמה ומוחלטת ביחס לעצמו, כדי שכולם בתוכה יהיו קשורים הדדית זה עם זה, ויקבלו דרך הקשר ביניהם את כוח הטוב, שממלא את כולם. והכוח הזה, שמחבר בין כולם וממלא את כולם – הוא הוא הבורא שלנו.
כאשר אני עושה תנועה, לא חיצונית, עם הגוף, אלא פנימית, עם הרצון, לעבר הקשר בינינו, אני יוצר את התנאים לגילוי הבורא, רושם את עצמי בספר החיים, בתיקון הנשמה הכללית. אני כביכול מחבר את תאי הגוף של הנשמה, של אדם הראשון, עד אשר אני מגלה בתוכם את זרימת החיים – את הבורא.
אני לא נמצא בחלק כלשהו של המערכת. אני מרוח עליה, בין מיליארדי אנשים, בעלי חיים, צמחים, חומר דומם. ואני משפיע על כולם, נמצא לחלוטין בכולם, באמצעות הפעולות שלי אני מביא אותם לחיבור או לפירוד. ואז אני רשום בספר החיים (הנשמה).
הרצון האגואיסטי מתגלה – האבולוציה מתקדמת, אנחנו מתפתחים מדור לדור ובמשך החיים. לכן אני חייב כל הזמן לדון את עצמי, כדי לתקן את “החטאים שלי” שהוכנו על ידי הבורא, את ההזדמנויות שפספתי לחבר את כל בני האדם למערכת אחת.
מצב “יום הדין” (יום כיפור) יכול להתממש בכל יום במהלך השנה, בכל רגע. בעולם שלנו הכול נקבע על ידי מערכת מתה, אבל במערכת הרוחנית הכול תלוי בהתפתחות האינדיבידואלית של האדם. לכן, יתכן כי אדם אחד נמצא במצב של יום כיפור ואילו אדם אחר נמצא במצב של יום חול.
קראו עוד בטוויטר שלי.