השבירה התרחשה רק במוח ובלב שלנו. היא לא התרחשה באמת. כל השתלשלות העולמות ועלייתם בחזרה, כל הסולם הרוחני – קיימים רק בדמיון שלנו. במציאות, כולנו נמצאים באותו המצב האידיאלי.
היחסים בין בינה ומלכות – הם מהות הקשרים בין הנברא לבורא. כל חכמת הקבלה מדברת רק על הדרך לתקן את המלכות באמצעות הבינה: האם יש באדם (מלכות) הצדיק (בינה) רצון להיות תחת צמצום, לא לקבל כלום, אלא רק להשפיע (תכונת הבינה).
האדם עצמו לא יכול לצאת מהירידה, הוא מכור להנאות האגואיסטיות, קבור תחתיהן. לא נותר לו מקום בלב ובמוח לחשוב ולהרגיש חסרון לרוחניות. וללא היסורים האלו אין ביכולתנו לצאת מהירידה.
ההימצאות במלכות, בידיעה, בבינה, באמונה מעל הדעת – זהו המעבר מהעולם שלנו לעולם העליון, מעבר המחסום, הצמצום, המסך. כל העבודה שלנו היא בבירור, עד לאיזה עומק של הרצון אני מסוגל לרדת, על מנת להיות מעליו בהשפעה, בגדלות האמונה מעל הדעת?
ברצון שלנו יש חלק ממצבו של אדם הראשון, שבו כולנו היינו מחוברים. הרצון הזה לא ממומש. כתוצאה מהשבירה התחלקנו והתרחקנו הדדית. אבל אנחנו יכולים לעורר את עצמנו באמצעות השפעת הקבוצה וקשר ה"ערבות" שהתקיים בינינו במצבנו המתוקן.
הסביבה מסוגלת לעורר בך הרגשה שיש דבר מה שאין לך.
אפילו אם יש לאדם עולם ומלואו, אין לנו את מה שנמצא מעל לעולם הזה.
יש באדם ריקנות בנשמה. הסביבה יכולה לעורר את האדם ולהסביר לו שהוא יכול למלא את הריקנות הזאת בקבוצה.
כל הקשרים קיימים בין כולנו. השבירה, הריחוק וההסתרה מתגלים רק ביחס אלינו, ולא במערכת עצמה. המערכת עצמה מתפקדת בצורה מתוקנת. הכול מורגש רק ביחס אלינו, כדי שנשקם את הקשרים באמצעות הרצון שלנו.
קראו עוד בטוויטר שלי.