אף פעם לא היה שום סחר חופשי – הפרוטקציוניזם התקיים תמיד, אך באופן נסתר!
אולם הסתירות שבין הכלכלות הלאומיות החריפו עד כדי כך, שלא ניתן ליישב אותן על ידי פרוטקציוניזם נסתר.
כול שנותר הוא השימוש במכסי יבוא. זה עדיף, מפני שכעת משחקים בגלוי.
במקום המוני עובדים שמפרנסים את האליטה, אנחנו רואים מיעוט של עובדים שמפרנסים המוני בטלנים, על ידי כוונה להבטיח את הכנסתם הקבועה בעבור בטלנותם.
אולם ההמונים הללו יהיו חייבים להתחנך ולגלות את הבורא בקשר הטוב ביניהם.
למה האהבה לבורא נרכשת באמצעות האהבה לבריות?
כולם מסכימים לאהבת הבורא – שהרי זהו הכוח העליון, שיצר את הכול ומנהיג את הכול. הקרבה אליו כדאית לנו מתוך מניעים אגואיסטיים. אבל הרי קרבה נקבעת כתוצאה מדמיון ולא משוני!
אנחנו משיגים את הדבקות בבורא, בשעה שיש בנו שני סוגים של טבע:
טבע שהפוך לבורא וטבע שתומך בבורא.
כך, אנחנו נותרים נבראים, ולצד זאת אנו משיגים את ההידמות לבורא. והדרך למטרה הזאת עוברת דרך אהבה לנבראים, וכבר ממנה לאהבת הבורא.
מעל לכל ההפרעות שנובעות רק ממנו, אנחנו מחזיקים ב"אין עוד מלבדו", מחזקים זה את זה, תוך שאני מכירים בהכרחיות שבהתעלות מעל לתחושות האגואיסטיות שלנו: "עיניים להם ולא יראו, אזניים להם ולא ישמעו". עלינו להשתדל לייחס הכול לבורא!
הקבלה היא חכמת החיבור החברתי – לא לטייח, לא להסתיר את הניגודים, אלא לשנות את היחס כלפיהם, להתעלות מעליהם.
על מנת להיות עצמאי, האדם חייב לכלול בתוכו שני הפכים:
– את דרך החיים עם האגו והבעיות
– את הכיסוי מעליה, באמצעות "אין עוד מלבדו", בכוח ההשפעה.
כתוצאה מהשימוש בשני הכוחות, אנחנו רוכשים קו אמצעי, את ההרמוניה שבאיזון ביניהם. כך מושגת הדבקות בבורא.
בהשפעה – התענוג תלוי בחשיבות המקבל.
לכן יש להגדיל את חשיבותו.
אז ההשפעה הופכת לקבלה.
הרצון להשפיע מתמלא בגדלות הבורא – זהו תענוג אינסופי, וגודלו תלוי בנו.
התענוג מהשפעה נובע מגדלות הבורא, שלו אנחנו משפיעים.
כמו כלה, הנותנת טבעת לחתן חשוב, במקום לקבל אותה ממנו. בתוך כך מתגלה תענוג שאינו תלוי בערך הטבעת, אלא בחשיבות הבורא האינסופי.
ההנאה מקבלה ברורה לרצון שלי, ואני נהנה ממנה במישרין.
התענוג מההשפעה אינו מתפתח בנו, כמו התענוג מקבלה.
אבל בהשפעה נסתרים תענוגים עצומים, שנקבעים על ידי גדלות בורא בעיני, שלו אנו משפיעים.
אני נמצא כעת בעולם הרוחני, רק איני מרגיש אותו.
האיבר שבאמצעותו אני תופס את העולם הרוחני – זו האהבה לזולת.
העולם הרוחני נמצא מחוץ לי. הוא נסתר. אבל דרך החברים אני מתחיל להרגיש תכונה חדשה – תכונת השפעה, ובתוכה את הבורא.
אני מגדיל את הרגישות כלפי החברים ומקטין אותה ביחס לעצמי.
עד שהחבר הופך לחשוב ממני, כמו תינוק בעבור אמו.
כך, דרך החברים, אני מגדיל את הרגישות לבורא.
החברים הם הכלי שבו אני מתקשר עם הבורא.
האם צר לי על כך שהלב שלי אטום כלפי החברים?
ההתקדמות שלי תלויה בחיבור איתם, אך הרצון הזה מת.
אבל אני מכיר בחוסר הרגישות שלי.
כעת עליי רק להעלות את הרגישות כלפי החברים, כדי שמצב שלהם יהיה חשוב בעבורי יותר ממצבי שלי.
ברמת הרצונות של הדומם, הצומח והחי אנחנו נהנים מהמילוי. ברמת האדם איננו נהנים מהמילוי, אלא מחשיבותו. כך אנו מתקדמים לעבר ערכים נעלים, הנקודה שבלב מתחילה לעבוד, ומקדמת את האדם לבורא.
להקדיש את עצמך לעבודת ה' פירושו של דבר להקדיש את כל מה שיש לי לשם מטרה אחת בלבד: רכישת תכונת ההשפעה.
ואילו הבורא מוכן לתת לי את עצמו לעבדות לטובת הנבראים.
הוא ישמח ש"בניו ינצחו אותו".
הכדורגל מדגים לנו את מצב שכרון החושים שניתן לחוש כתוצאה מהאיחוד, את תחושת השייכות ואת חשיבות כוחו של היריב, על מנת לשמוח מהקרב.
באופן זה האנושות תגלה את היריב שלה, את האגואיזם, ותקבל על עצמה להילחם כנגדו. הבורא ישמש כשופט. החיבור בינינו יקבע את זהות המנצח!
קראו עוד בטוויטר שלי.