דף הבית / אקטואליה / ישראל היום / המורל של הצבא הישראלי

המורל של הצבא הישראלי

שאלה: "המורל של הצבא הישראלי צונח", זו המסקנה של הרמטכ"ל. בעבר זה היה כבוד לשרת בכוחות המיוחדים, ביחידות קרביות. עכשיו הצעירים רוצים פחות ופחות ללכת לצבא. וגם אלה ששירתו בקבע, עוזבים. בצבא מתרחשת דליפה של כישרונות ומוחות. וזה מדאיג את הרמטכ"ל ובכלל את כל עם ישראל יותר מאשר המנהרות בדרום ובצפון. מה עלינו לעשות?

תשובתי: אין מה לעשות. הזנחנו את העם, אנחנו לא מחזיקים ולא מעודדים את המורל של העם. אנחנו לא דואגים לליכוד שלו, לא דואגים לשלמותו ולא למטרה. לעם אין שום מטרת קיום וללא מטרה אנחנו מתפוררים לחלוטין.

אנחנו כזה עם שלא יכול לחיות ללא מטרה. העם מחולק לכמות גדולה מאוד של קבוצות, מפלגות, כל מיני קבוצות מנוגדות למיניהן, מתחרים זה בזה, ולא מחשיבים עצמם לחלקים של חברה אחת. כל זה מורגש בצבא. לכולם לא אכפת מדבר.

את הדוגמאות הרעות ביותר נותנים לנו חברי הכנסת. מספיק לראות מי נמצא שם, כיצד הם פילסו את דרכם לכנסת, דוחפים ורומסים אחד את השני כדי לתפוס מקום יותר חם ולחטוף כמה שיותר אנשים. על כך בנוי הכול.

אם זו מדינה ענקית, אם זו ממשלה שיכולה לתת הוראות, לתת פקודות ולפעול בכוח, זה עניין אחר, אבל כאן זה לא צריך להיות. זה לא מקובל אצל היהודים. ליהודים אין סולם סמכויות. בין אם אתה גדול או קטן, אין לנו כבוד כלפיך, כולם שווים. זה טמון בדמו של העם ולכן אין שרירותיות. רק אם אתה חכם גדול, אבל לא יותר מזה.

שאלה: האם זה טוב?

תשובתי: זה טוב. זה נובע מהשורש שלנו, מפני שכולם שווים. זה היסוד של כל העם.

הערה: ופתאום הכול החל להירקב.

תשובתי: כן. ופתאום הכול נהיה כזה שאי אפשר להשלים עם מצב. דווקא בגלל זה אנשים לא משלימים. בכל מקרה כל זה לא יוביל לשום דבר טוב. רבים סבורים, שצריך לארוז מזוודות ולנסוע למקום אחר. אנחנו עם שיכול להסתדר בכל מקום על פני כדור הארץ.

צעירים עוזבים עוד לפני הצבא. למה לבזבז שלוש שנים על צבא ורק אחר כך להתחיל את חייהם מחדש? מה גם, שהחברה מקבלת זאת בברכה. אנשים שמגיעים לפסגות גבוהות בחו"ל, מקבלים כאן כבוד ולא להפך. אנשים שנוסעים מכאן אינם מגונים על ידי אף אחד. בעבר זה היה מבייש לעזוב את הארץ. אני זוכר שלפני 30-40 שנה אנשים נסעו בשקט. ואילו היום לא. להפך, אלה שנשארים כאן, נחשבים לא יוצלחים.

שאלה: אנחנו שולחים לצבא את הילדים שלנו. אם המורל של הצבא תלוי במצב שלנו, באיחוד שלנו, אז למה אנחנו לא מרגישים את זה? הרי נמצאים שם הילדים שלנו, אנחנו כביכול שולחים אותם אל המוות!

תשובתי: לא, כל זה עד כדי כך נרקב, שכבר לא יכול להחזיק מעמד. לחלוטין.

שאלה: מה לעשות במקרה כזה?

תשובתי: חינוך. משנה לשנה נדרש מאיתנו יותר ויותר, שאנחנו נהיה אחראים באופן קולקטיבי, מאוחדים, שהאיחוד בינינו יהיה הערך העליון של העם, מפני שאחרת אנחנו לא יכולים להתקיים, אחרת אנחנו לא עם.

שאלה: האם דווקא לזה צריך להיות מכוון החינוך?

תשובתי: כן, אז יהיה גם צבא חזק וגם כל יתר הדברים.

הערה: אבל החינוך, זה תהליך ממושך מאוד. אתה אומר וכולם מתחילים להיות קודרים מזה.

תשובתי: שיהיו קודרים. אין מה לעשות. אנחנו צריכים לעסוק דווקא בזה. חינוך, הוא הדבר העיקרי. אנחנו נדבר על זה, אולי עוד 20-30 שנה, ובכל מקרה, אם לא יהיה שום דבר, אז גם לא תהיה מדינה.

שאלה: בדרך כלל אומרים "חינוך", ואתה מיד מתאר לעצמך בית ספר, גן ילדים. למה אתה מתכוון, כשאתה מדבר על חינוך?

תשובתי: אני מדבר על חינוך העם, חינוך לבני אדם בוגרים. כולם חייבים לעבור חינוך וכל הזמן להחזיק בתוכם רוח מסוימת של איחוד, וליישם אותו בחיים. אז זה יהיה העם היהודי, המדינה היהודית. אחרת, לא.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 25.12.2018

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/N3sbj

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest