דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מדע: תחנת המעבר בתחנה האחרונה

מדע: תחנת המעבר בתחנה האחרונה

שאלה: אם יש לטבע מטרה, האם אפשר לראות את זה בלי להסתמך על "אמונת חכמים"?

תשובתי: אנחנו לא צריכים לשם כך את החכמים. לכל דבר בטבע יש סיבה ותוצאה שאפשר לחקור.

באופן כללי, בלי להיכנס לפרטים ובלי להתפזר יותר מדי למרחקים, בלי לחרוג ממסגרות החיים שלנו, אפשר לומר שכל הדברים בעולם הם מורכבות אחת, תמונה אינטגרלית אחת עם מערכת קשרים הדדית. אנחנו רואים את כל המציאות כדבר אחד שחלק ממנה גלוי לפנינו וחלק עדיין לא.

דוגמאות לכך נמצאות בהישג יד. רואים זאת אפילו על פי דוגמת הגוף שלנו שכולו מסתורין ותעלומה. אבל, כל מה שאנחנו מגלים הם חוקים מוחלטים שפועלים ביניהם בצורה הדדית ונפלאה.

אנחנו מגלים יותר ויותר את האינטגרליות ואת האחדות של הטבע כמערכת אחת. מזה לומדים שכל הדברים קשורים ביניהם, שום דבר לא קורה "סתם כך" ושום דבר לא נעלם בלי להשאיר עקבות. לכל מה שקורה יכולות להיות אלפי סיבות ותוצאות. בכל פעולה יש היגיון, הכרחיות, קביעות ומנגנון של סיבה ותוצאה.

בטבע ישנו כוח מחשבה עצום שמקדם את הטבע בכיוון מסוים שאינו ידוע לי. אבל מתוך הקטע הקטן המוגבל על ידי תנועה ומקום, אני מצליח להבין ולראות שהבריאה היא משהו גדול, נפלא ומיוחד. נכון שאין לי מספיק שׂכל כדי להבין את זה. אבל, במקום להתעלם מזה ולומר שהכול שטויות, אני צריך לשאול את עצמי על המהות ולהשתוקק אליה. וגם אם אני לא אגלה אותה פעם, אז יתכן שבעוד מאה שנה הנכדים שלי יגלו את האמת.

אסור להכחיש את קיום הרצון ומחשבת הבריאה. המדע מצביע על כך, לכן אנחנו בכלל לא מתפלספים. הקבלה היא מדע. אבל כדי להיות מסוגלים לעבוד עם המדע הזה, אנחנו חייבים לפתח בנו חוש נוסף המבוסס על השפעה. אז אנחנו מגלים שאנחנו מוקפים בכוח שעכשיו נסתר מעינינו. ואם עכשיו אנחנו לא לוקחים אותו בחשבון, אז ללא ספק שאנחנו רואים רק חלק מהתמונה.

תאר לעצמך שאתה ראית רק חלק מסרט, האם אפשר להבין מתוך זה את העלילה? במיוחד אם מדובר על היציאה לצורת קיום חדשה. לכן, לפני שמתחילים לחקור את המציאות, עלינו לרכוש כוח שני שפועל במציאות שהוא כוח ההשפעה. נכון להיום, אנחנו מגלים רק את כוח הקבלה שטמון בנו.

ואחרי שנוסיף לזה גם את כוח ההשפעה אנחנו נקבל את כל הכלים ההכרחיים שיאפשרו לנו להתייחס למציאות בצורה אמפירית כפי שעושים המדענים שחוקרים רק עובדות. על כך נאמר "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אחרי מדידה ובדיקה. "מה שלא נשיג לא נדע בשם ומילה". אנחנו מאמינים רק להוכחות, מגלים מציאות ואז רואים שהבורא טוב ("טעמו וראו כי טוב ה'"). לכן, בעל הסולם מגיש לנו את החומר בצורה שיטתית ודידקטית.

ומצד שני המדע נמצא היום במשבר, ליתר דיוק הוא הגיע לסיום דרכו. באופן כללי, בלי כוח ההשפעה בלתי אפשרי לגלות משהו וכוח ההשפעה יתגלה רק אם המדענים יהיו מותאמים אליו.

אפילו במסגרת העולם שלנו, אילו היו לנו חושים אחרים, אז גם המדע שלנו היה שונה. כי העולם משתקף בהתאם לתפיסתנו. המדע כולו הוא הרחבת חמשת החושים שלנו. הטלסקופים, המיקרוסקופים, החיישנים, מכשירי המדידה השונים, כל אלה הם "תוספות" לחושים האנושיים. אילו החושים היו שונים אז גם התוספות היו שונות והמדע היה אחר לגמרי.

נכון להיום, אנחנו מסיימים את שלב השימוש בחמשת החושים שלנו. אין לנו יותר לאן להתקדם. אני חוזר ואומר, שזה לא משבר, אלא סיום, סוף ההתפתחות במסגרת הגישה הנוכחית. כדי להמשיך ולהתקדם, המדע חייב לגלות את הכוח השני. לכן, אנחנו חייבים לעבור מכל הגישות המדעיות לחכמת הקבלה.

ההבדל הוא לא בגישה המדעית, כי הגישה נשארת. ההבדל הוא ביכולת לחקור את המציאות, ביכולת לעבוד על האמצעי לגילוי המציאות, כלומר על "החוש השישי" שלך.

טווח הפעולה של הרצון לקבל הוא קטן וצר ביותר גם ברוחב, גם בספקטרום וגם בגובה. אנחנו "מימשנו", מיצינו אותו. לכן, אנחנו לא יכולים להמשיך בלי חוש חדש של אהבת הזולת או הרגשת הזולת. החוש הזה מאפשר לי לגלות את מה שנמצא מחוץ לי ולא בתוכי.

נכון להיום, החוש שמבוסס על קבלה מאפשר לנו לתפוס רק את מה שנכנס למסגרת שדה הראיה שלנו, את מה שתופסים ה"רדארים", ה"סנסורים" שלנו. אנחנו יכולים לשנות את טווח הרגישות של התמונה ולא את איכותה. איכות שונה היא תפיסה של מה שלא נכנס לתוכי, אלא נמצא בחוץ, תפיסת חלק מהמציאות שהיום עדיין אינה ידועה לנו.

אז כיצד אני יוצא מתוך הגוף שלי עם התכונות שלו ונפתח להכול? כיצד אני יכול להיחלץ מהסביבה שאני מרגיש בה כמו דג במים?

עד שנרכוש את חוש ההשפעה, המשבר במדע לא ייפסק. ואז המדענים האמיתיים שימשיכו את המחקר יהיו המקובלים.

ובמדע של העולם הזה אנחנו נשתמש רק לקיום הכרחי, רציונלי, רגיל. בשביל מה אנחנו צריכים יותר מזה? מה עוד אנחנו נצטרך בעולם הזה? כל המדע המסורתי יהיה מיועד רק כדי להפיק מקסימום תועלת בהשקעת מאמץ מינימלית עם נזק מינימלי לטבע.

מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר הזוהר", 27.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
עידן של אידיאלים קטנים
מה יחייב את המדע להסכים עם הקבלה?
המדע המודרני על סף הבלתי נודע

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/RqYTN

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest