המדע הכי קשה והכי קל

ידוע שהבורא ברא רק רצון ליהנות, הרצון הזה "הגוף" כשמתפתח, מוליד בתוכו שׂכל העוזר לו להשׂיג את הרצוי, "את הראש". כל השׂכל, "הראש", עובד עבור הרצון לקבל "הגוף". אם לרצון, "לגוף", דרוש משהו, אז השׂכל, "הראש", נכנס לפעולה על מנת להשׂיג את הרצוי.

כשאנחנו לומדים תע"ס (תלמוד עשר הספירות), אנחנו רוצים להבין בעזרת הראש את מה שעדיין אינו קיים ברצון שלנו. מאחר ובתע"ס מדובר רק על פעולות ההשפעה, מעל לרצונות האגואיסטיים. לכן, בלתי אפשרי להבין את משמעות הפעולות הרוחניות, כי הרי הראש יכול לחשוב רק ברמת הרצונות של הגוף, הוא יכול לתפוס רק את מה שמובן לרצון. ומה שאינו נוכח ברצון, גם אינו קיים בראש. כך מסודר הטבע הגשמי והרוחני, כי ראש וגוף שייכים ל"פרצוף" אחד, למצב אחד.

לכן, אם אתם רואים אדם שבקיא במבנה העולמות העליונים, או שהוא כבר נמצא בעולם הרוחני, או שהוא לומד בצורה מכאנית, לא בשביל לתקן את הרצון. הוא יכול ללמוד ולדעת הרבה מהתיאוריה, כמו "המקובלים" שאותם פגש בעל הסולם בירושלים. אך זה בלתי אפשרי, שאדם שהגיע כדי לתקן את הרצון שלו, יבין את מבנה העולם העליון, כל עוד ברצון שלו לא יתחילו להתגלות תופעות שעליהן הוא קורא בספר. לפחות במקצת. בהתאם לגילוי ההתחלתי הזה כבר תהיה לו היכולת לזכור משהו ולדבר על זה, לתאר את זה לעצמו באופן כלשהו.

לכן, זה לא נורא אם האדם לומד זמן רב, אך אינו יודע. זהו סימן של התקדמות נכונה, כאשר הרצון והשׂכל שלו מחוברים יחדיו, ורק במידת התיקון של הרצון, פועל השׂכל שלו. זוהי צורת ההתפתחות הבריאה ביותר.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 02.08.2010

רשומות קודמות בנושא:
השבירה היא חלק מהתיקון!
כאשר הרוחניות תהיה החיים שלנו
אל תפחד להסתבך