הלם מערכתי

אין שום דבר חוץ מהנשמה, הרצון לקבל האחד ה"עגול", שמלא באור. האור מתחיל לעבוד בפנים, הוא מעורר ו"מחמם" את הרצון, מוציא אותו מאיזון ומתגלה אליו יותר ויותר. לאורך התהליך, האורות והכלים משפיעים זה על זה ומשתלשלים למטה מאין-סוף.

ניקח לדוגמא איזושהי מערכת, למשל מערכת מכאנית, חשמלית או הידראולית. אם נותנים לה מכת חשמל, מוציאים אותה "במכה אחת" משיווי משקל, והיא תתחיל להירגע בהדרגה, עד שתחזור למצב הקודם המאוזן.

כך גם קרה עם מלכות דאין-סוף: המערכת קיבלה "מכה", כשגילתה את הניגודיות בין האור והכלי, את הפער הנורא בין מינוס אין סוף (כלי) לבין פלוס אין-סוף (אור). הסיוט הזה הוא נוראי מבחינתו של הרצון, והוא אינו מסוגל לסבול ולעכל דבר כזה. לכן הוא עושה צמצום ועובר לשרשרת הפעולות הבאה. עד שהרצון לא יבצע אותן, הוא לא יירגע. לאחר ההחלטה שהתקבלה באין-סוף, מגיעות באופן אוטומטי כל שאר ההחלטות – כל הדרך ממעלה למטה, עד לעולם שלנו.

עכשיו מתחילה העבודה שלנו, עבודת העלייה בחזרה לאין-סוף. הדרך חזרה תואמת לחלוטין את הירידה שקדמה לכך: אנחנו עוברים את אותם השלבים, רק בסדר הפוך ולפי רצוננו, כשאנחנו מקדימים לכך את הבקשה לתיקון (מ"ן). זה כל ההבדל.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 12.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
דרך שעוברת בשדה פלאים
מעבדה המחפשת אחר סוד החיים
מערכת הבריאה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/yElTY

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest