הליכה בדרך האמת

שאלה: אני לומד קבלה מספרים למעלה משנה, ועכשיו התחלתי לשים לב, שכמעט ולא אכפת לי כשקורה משהו לאנשים שסביבי. עלתה בתוכי ההרגשה שאני צריך לשמח אותם, לנחם, הרי בתוכם – ריקנות.

תשובה: בינתיים תדאג רק לעצמך. אתה עוד לא התחזקת מספיק כדי לתת לאחרים. הרי מגע איתם יביא לוויכוחים, וזה יכניס לך מחשבות רעות. אתה צריך להתמלא עכשיו, רק במחשבות של מקובלים. כשתתפתח בך תפיסת עולם רוחנית – תוכל לקבל מחשבות של אחרים, ולהגיב להם בצורה נכונה, כך שזה לא יפגע בך. ולגבי עיסוק בהפצה, עדיף לעשות זאת בצורה פסיבית, בלי להיכנס לחילוקי דעות. כך הייתי נוהג עד עצם היום הזה, אם המצב לא היה דורש אחרת.

שאלתו של נדב: בשיעור הבוקר אמרת שאדם יכול לסטות מהדרך אפילו מבלי שידע על כך. איך אני יכול לדעת שלא סטיתי מהדרך?

תשובה: לא משנה מה יקרה לך, תשתדל כל הזמן לדמיין לעצמך מבעד לכל העולם הזה, ש"אין עוד מלבדו", מלבד הכוח האחד – הבורא, ושהוא "טוב ומיטיב" לכל. הנוסחא לכך היא "אני – קבוצה – בורא".

כמו כן תקרא את אגרת בעל הסולם בספר "פרי חכם" עמ' ס"ג (אגרת 17 – 1926). השאיפה ליחס הזה כלפי העולם תעורר בך תכונות חדשות. האור המקיף יתחיל בהדרגתיות לגלות בך כוחות והרגשות – ויתברר לך שהכול פועל באדם אחד, בנשמה אחת.