דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / "עשיריות" / הכנס בסנט פטרבורג: הקפיצה מתחילה עם תחילת הריצה

הכנס בסנט פטרבורג: הקפיצה מתחילה עם תחילת הריצה

ההכנה, היא ערובה להצלחה!

מרגע זה אני צריך לתאר לעצמי את הכנס בצורתו האידיאלית. מה אני צריך בשביל זה? כיצד צריכות להיערך ישיבות החברים? על מה עליי לדאוג ועל ידי אילו אמצעים חיצוניים אפשר להשיג אותן? באילו נושאים ההרצאות? אולי אני אמליץ על נושא משלי? אולי אכין שאלות, מה הייתי רוצה לשאול לאחר ההרצאות ולאחר הסדנאות? איך אני מסדיר קשר עם כולם? איך אני מתכונן לתפוס את כולם? כאורח? כבעל הבית? כחבר? כתלמיד? כמורה? כמשרת? מי אני ביחס לאחרים? ואיך אני צריך להתנהג בכל אחד מהמצבים האלה שפורטו?

• אני עובד על עצמי, היכן שזה הכי קשה עבורי. נניח, שאני לא אוהב לרקוד עם כולם, אז אני מתכונן מראש להשתתף בזה בכל הכוחות וללחוץ על עצמי עד הסוף.

• אני אשתדל לא לצאת מהכוונה הנכונה, כל הזמן להחזיק את עצמי בתוכה, כי בכוונה שלי תלויים כולם. זה באמת כך, אני מעביר אליהם אור דרך ה"צינורית" הדקה שלי, ולכן אני חייב כל הזמן להישאר ב"און-ליין". אני צריך לדבר עם ה"עשירייה" שלי, לוודא שכולם תומכים בכולם כדי שאף אחד לא יאבד את ה"צינורית" הזאת. היא אחת משותפת לכולם, ואנחנו רוצים שהיא תהפוך לצינור רחב של קשר עבור הכנס כולו.

• אני דואג לכך, שאף אחד לא יתנתק מהכוונה הנכונה, אני דואג ברעדה פנימית, בפחד ובדאגה. כאשר קורה משהו לתינוק, עבורנו זה אסון, "סוף העולם". ועכשיו אני דואג עוד יותר. הבעיה היא, שהיראה הזאת היא לא בידיים שלנו, אנחנו לא מצליחים להרגיש אותה בצורה טובה ולעומק, אנחנו לא רגישים לניתוק מהכוונה. לכן זה צריך ממש לצמרר אותי, לנער מרוב פחד עבור כולם, שהם לא יאבדו את הכוונה. כי בזה תלויה ההצלחה.

• מה שהחברים לא יעשו, על מה שלא ידברו, אילו שירים שלא ישירו, אני רוצה שהכול יצליח להם כמו שצריך. אני כל הזמן דואג להם, כמו אימא לילד קטן שאוחז במשהו. אני מביט על הכול בדאגה, רק שהכול יצליח. על זה נאמר: "דאגה בלב איש, ישיחנה לאחרים". הדאגה שלי מועברת לכולם.

• אני משתדל להגיע כמה שיותר מוקדם בבוקר, כדי להכין הכול, לזרז הכול, כדי להתחיל בחיבור עם החברים, לשבת, לשיר ביחד. אפילו שאנחנו עדיין רק חמישים איש, אבל אנחנו כבר מתחילים למלא את ה"חלל" של הכנס ברגש שלנו.

• כל פעם בדרך אל המקום שבו נערך הכנס ובחזרה אני משתדל לעשות כך, שאף אחד מהחברים לא יאבד את ההכוונה, את הלהיטות.

• אסיפות החברים צריכות להיות כמה שיותר מרגשות, רגשיות, כדי להכין אותנו להרצאות, לשיחות או לסדנאות שיבואו אחריהן. זה מאוד חשוב. את כל ההופעות והשירים צריך לבנות לפי תוכנית ברורה ומדויקת ובמינון הנכון. שהאסיפות לא תהיינה ארוכות אבל מאוד חדורות. ללא ההכנה הזאת האדם לא יוכל להתחבר לאווירה הכללית, ל"אוויר" של הכנס, שאותו צריכים לנשום, לחיות. העיקר, זה לרגש את כולם. ואנחנו צריכים לחשוב בצורה רצינית על איך להשיג את זה.

• אנחנו צריכים לרכוש רגש משותף, לב משותף, לרכוש את זה בעזרת השׂכל. אנחנו עובדים בצורה שׂכלתנית עם הרגש, כדי להתחבר.

מתוך שיעור על המאמר "השלום בעולם", 27.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לכנס, עם לבנה בתוך המזוודה
לפני עלות השחר
מבול של שאלות על הכנס בסנט פטרבורג

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/PzspQ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest