הכנה בפעולה

האור השתלשל מעולם אין סוף, עבר צמצומים רבים והגיע לנקודה המרכזית של כל העולמות, שבה מסתיימת כל הקדושה, כלומר כוח ההשפעה. ואז נברא העולם הזה, הגשמי, כהעתקה מעשר הספירות שבעולם הרוחני. ובעולם הזה, הגשמי, שבו אנחנו קיימים, יש לנו אפשרות לעשות פעולות גשמיות. זה בידינו, ולכן כתוב: "כל מה שבידך ובכוחך לעשות, עשה!". והכוונה מגיעה רק על ידי המאור המחזיר למוטב.

לכן, אם אנחנו רוצים להגיע לתיקון, אז אנחנו חייבים לבצע פעולות שהמקובלים מוֹרים לנו, כלומר להשתוקק ל"ואהבת לרעך כמוך", שזה מהווה את הכלל של כל התיקונים. כל מה שאנחנו עושים להשגת הכלל העיקרי הזה, זה ייחשב לנו כאילו שעשינו פעולות נכונות, כאילו שהייתה להם צורה נכונה. כי את הצורה אין כאן מה להכחיש, כיוון שהיינו בנטייה להתחבר, להכניע את עצמנו כלפי החברים, להיכלל עם הרצונות שלנו זה בזה.

כלומר אנחנו פעלנו בצורה נכונה, רק שהיו חסרות לנו כוונות נכונות. במידה שאנחנו מתוך הפעולות האלה משתוקקים, שהכוונות שלנו ישתנו, עד כמה שמסוגלים, אז במידה הזאת פועל עלינו "האור המקיף", המאור המחזיר למוטב. האור רק עומד ומחכה להשפיע עלינו ולתקן את הכוונה שלנו לעל מנת להשפיע.

לכן למצב של "לשמה", להשפעה רוחנית, מגיעים רק לאחר תקופת ההכנה, שבה האדם פועל ב"לא לשמה". כלומר הכוונות שלו עדיין לעצמו, אבל הוא עושה את כל הפעולות מתוך רצון להגיע באמת לכוונה על מנת להשפיע.

לכן אנחנו צריכים להתייחס בצורה רצינית מאוד למעשים: לעשות כל מיני אירועים, לתת הרצאות, שיחות, "שולחנות עגולים", בכל הזדמנות לצאת לקהל, לעשות כל מיני פעולות של הפצה וחיבור. מפני שדווקא בזה אנחנו מושכים אור חזק מאוד, המאור המחזיר למוטב, שמאוד מקדם אותנו.

לכן אני שוב ושוב מזהיר את אותם האנשים שיש להם הזדמנות לצאת להפצה לקהל הרחב, והם אינם עושים זאת. הם פשוט מונעים מעצמם את אותם המעשים שיכולים לקדם אותם לקדושה, לרוחניות, אפילו שבינתיים אין להם כוונות טובות. חבל מאוד לפספס כזאת הזדמנות נפלאה!

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, "ענין שמחה" 08.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הייחודיות של הדור שלנו
ערוץ ההפצה שנפתח
מדוע התקופה שלנו כה מיוחדת?