הכישרונות לא יעזרו

ההתפתחות בקבוצה היא מופלאה ויפה בזה, שתוך זמן קצר אני עובר כאלה מצבים ואבחנות, שללא החברים היו נדרשים לי כמה גלגולים כדי לעבור אותם בחיים הגשמיים, התלבשויות ארוכות של ה"רשימות". בין החברים אנחנו מזרזים את ההתפתחות בצורה נפלאה.

בתהליך הזה אי אפשר "לפספס", "לדלג", "למחוק מהרשימה" שום דבר. סדר יציאת ה"רשימות" נקבע מלכתחילה ואני חייב לעבור את כולם. אבל בי תלוי קצב ההתקדמות, והקצב מותנה בכך, עד כמה אני נכלל בחברים.

ואפילו שאני יושב בשיעורים ללא הרגשה, ללא שׂכל, כמו "פגר", זה לא נורא. כולם מבינים את המצב, כי כולם עוברים דרך המצבים האלה.

חברה, זו מערכת נפלאה שבה אנחנו משלימים, ממלאים זה את זה. באלו מתגלה יותר "עביות" חדשה, ובאחרים יש יותר דחפים רוחניים, ואנחנו פועלים הדדית כאחד שלם.

והעיקר זה לחיות בחברה, כמה שיותר עמוק בתוכה ובכל הכוחות להתבטל כלפיה. להתבטל בכל מצב: גם כשאני מלא חיים, איחוד, וגם כשאני "מת".

כאן לא יעזרו לא הכישרונות ולא היכולות, כי ברוחניות לא החכם לומד. הדבר הראשון שנדרש ממני, זו הכנעה.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזהר" של בעל הסולם, 16.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מאיפה לקחת כוח לפעולה רוחנית
גורלו של החבר תלוי בקבוצה
ישרים דרכי הצדיקים