דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / היראה שאינה נותנת לעצור

היראה שאינה נותנת לעצור

laitman_2010_1805_us-70.jpg

רק מי שיכול להתעלות למעלה מהרצון האגואיסטי שלו מגיע להרגשת היראה. הוא רואה שהוא אינו מסוגל לעלות, אבל הוא חייב. הרי דווקא למעלה מהרצון לקבל שלו נמצא המרחב הרוחני, השטח של הבורא, השלמות. ואז תוקפת אותו יראה, האם הוא יוכל לקבל עזרה כדי להתעלות מעל עצמו?

היראה הזאת יכולה להיות אגואיסטית, כשמדאיג אותי האם אקבל את המילוי הרוחני או לא. וזוהי גם יראה מועילה, שאחשוב על עצמי (מה שנקרא "לא לשמה"), אך לפחות לכיוון המטרה הרוחנית, לכיוון תכונת ההשפעה ("לשמה"), רק שבינתיים אני מבין אותה כתועלת עצמית.

ואחר כך אנחנו מגיעים ל"יראה שלמה", כשאנחנו מבינים שגם התוצאות מרכישת תכונת ההשפעה צריכות ללכת לתועלת הכלל, ודרך תועלת הכלל – לתועלת הבורא. ואת כל זה האור העליון עושה עם האדם, ולכן כל התהליך הזה נקרא "תורה".

ואנחנו תמיד "פוגשים בדרך" את האדם המכוער שחי בתוכנו, שאינו רוצה דבר מלבד תועלת עצמו. הוא תמיד מנסה לסובב את הכול כך שיתעלה מעל האחרים, יקבע את שליטתו וגאוותו. ואם אני אצליח להתנגד למכוער הזה, לפחד מהתכונה הזאת שבי, אך לא להשמיד אותה אלא להכיר בה ולהודות בכך שהתגלה לי הרע שלי, אז תתפתח בי היראה שתעזור לי לרכוש את הרצון (הכלי) לגילוי הבורא.

בהדרגה כל המושגים יקבלו הגדרות נכונות ואני אתחיל להכיר בכך שהרוחניות נמצאת למעלה מהרצון האגואיסטי שלי. אני כבר אבין שאני אצליח לגלות את הבורא, את השלמות, את ההשפעה, את אהבת הזולת, את העולם הרוחני, רק אם אצליח להתעלות מעל ה"אני" שלי.

לכן הכול מבוסס רק על כוח הפחד והיראה – האם אני נמצא באגו שלי ואינני שם לב לכך או שבאמת כבר התעליתי מעליו. ובהתעלות מעל הרצון שלי יש הרבה מדרגות שאנחנו מבררים בהדרגה.

בכל מדרגה נדמה לי שכבר התעליתי מעל האגו שלי. אני שמח ומודה לבורא על מה שהוא עשה איתי! ואחר כך אני פתאום רואה שגם זה היה עדיין האגו שלי, רק שהוא הסתתר ממני. וגם מעליו אני צריך לעלות.

ובתחילת המדרגה הבאה אני שוב שמח מאוד על כך שסוף סוף הצלחתי להתעלות מעל האגו שלי ועכשיו כולי מכוון להשפעה. אך גם שם אני מגלה בכל פעם קצת יותר שזה עוד לא הסוף ונשארו בתוכי חשבונות אגואיסטיים. ואני שוב שונא את המצב שלי ודורש עלייה גדולה יותר וכך ממש עד גמר התיקון

הרי כתוב: "מה שפסולת לעליון הוא אוכל לתחתון". כך אנחנו עולים במדרגות, כל פעם בזכות האור המחזיר למוטב. האור הזה נקרא תורה, והוא זה שמגלה באדם את היראה, שבה הוא יכול לראות את הבורא, את תכונת ההשפעה ששולטת על הכול וכוללת את כל הרצון לקבל של הנברא.

מתוך שיעור על מאמר מהספר שמעתי, 05.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
היראה העיקרית
אין שכחה ברוחניות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/weDX9

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest