קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
האדם התחיל להתפתח מתוך דרגת החי, לא כשהוא התחיל ללכת על שתי רגליו לפני מאות אלפי שנים, אלא כשהוא התחיל לפתח יחסים חברתיים. אלה היו יחסים לא רק בתוך הלהקה שלו, משפחתו או שבטו, שם הוא הרגיש את כולם כקרוביו כפי שהוא הרגיש את עצמו. הוא באמת התחיל להרגיש את הזולת ולפתח קשר איתם.
בין בעלי החיים לא קיים דבר כזה. הם חיים במשפחות ולהקות, אבל אין שום קשר בין הלהקות השונות. והאדם התפתח מעבר לקשרים המשפחתיים. הקשר הזה הוא אגואיסטי, טבעי, ובאמצעות הקשר אפשר לנצל את הזולת כמה שיותר, אני מנצל אותך ואתה מנצל אותי. הכול תלוי בתועלת שאני יכול להפיק מהקשר. אפשר היה לתפוס את האדם ולאכול אותו, להופכו לעבד, לקחת ממנו את רכושו ולהרוג אותו אם הוא מתנגד, או שאפשר לכרות עימו ברית. כל היחסים האגואיסטיים קיימים עד היום. אין שום הבדל בין מה שהיה לפני אלפי שנים ומה שקיים היום, זו אותה צורת התנהגות – לנצל את הזולת עד המקסימום לטובתי או לטובת השבט, העם או המדינה שלי.
כך היה תמיד וכך גם היום. אבל עכשיו אנחנו מגיעים לנקודה מאוד מעניינת בהיסטוריה שעדיין לא התגלתה. היא מעוררת לחץ וכאב עצום ומצבים טרגיים שמטרתם לעורר את הנקודה הזאת.
כל המשפחות, השבטים, הלהקות, המדינות, העמים שהיו קודם נפרדים, מתחילים להרגיש לפתע שהם קשורים זה לזה ותלויים זה בזה. והתלות הזאת מחייבת אותם להתנהג אחרת. מצד אחד, מנקודת מבט אגואיסטית, אני הייתי רוצה לנצל את כולם. אבל מצד שני, אני מבין שאני תלוי בהם וזקוק לכולם.
בינתיים, זאת רק התחלת ההתפתחות. אבל, בסופו של דבר אנחנו נגיע למצב שבו האדם יאלץ לקבל את כולם כמשפחה אחת, כלומר לראות עד כמה הוא תלוי בהם, אף על פי שהאגו לא ייעלם, כפי שקורה במשפחה האמיתית.
אנחנו לא מרגישים כוונה אגואיסטית כלפי אנשים קרובים, להיפך, אנחנו רוצים לעשות את הכול לטובתם. אנחנו מתנהגים איתם בצורה יפה וטובה, כי מרגישים שהם חלקים קרובים מתוכנו, כאילו אנחנו גוף אחד.
אז מה אנחנו עושים אם מצד אחד לפי השכל מסתבר שהאנשים הזרים הם הקרובים שלנו ואנחנו תלויים בהם במאה אחוז, ומצד שני, האגו עדיין לא נעלם, כפי שקורה במשפחה. אנחנו מוצאים את עצמנו בין שני כוחות מנוגדים. כוח אחד מצווה עליי לאהוב את הזולת! והכוח השני חוזר ואומר שאני שונא את הזולת! מה אפשר לעשות כשיש כזה פיצול?
במסגרת העולם שלנו אין מה לעשות וזאת הטרגדיה הגדולה! לפעמים זה קורה במשפחה, ואז אין מה לתקן. זה ניגוד בלתי פתיר כמו הציווי שקיבל אברהם מהבורא – ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו תעלה אותו לעולה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע." (בראשית כ"א, י"ב).
"וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ." (בראשית כ"ב, ב').
אם זה קורה במשפחה, לא נורא, אפשר להסתדר וליישב את הסכסוך. אבל מה לעשות אם הטבע, ההתפתחות שלנו מביאה אותנו לסכסוך כזה, שהחיים או המוות שלנו תלויים ביכולת להתקרב לזולת עד כדי כך שאנחנו הופכים לגוף אחד, כאיש אחד בלב אחד.
כל החברה שלנו, כל הציוויליזציה שלנו בת שבעה מיליארדים, תצטרך להגיע לגילוי כזה. האגו מפריע לי ואינו מאפשר לי להתקרב לזולת, ומצד שני, אני תלוי בו במאה אחוז.
ידיעות קודמות בנושא:
קשר הדדי: לא לגרום לאסון
התגלות האינטגרליות של העולם
חוסר ההתאמה בין שתי המערכות
