דף הבית / אהבה / זוגיות / היה משחק, והוא הפך למציאות

היה משחק, והוא הפך למציאות

אם אחד מוותר לשני והוא עושה זאת במודע, לפי רצונו, בכך הוא "מחנך" את הפרטנר שלו. זה גם עובד אצל הילדים, בצורה כזאת אנחנו נלמד אותם לוותר לאחר.

אני צריך להראות כמה מאמצים השקעתי כדי לתת לך גלידה, עד כמה שזה מתנה גדולה. ואתה צריך להראות לי כמה שזה עוד יותר ממתנה, איך שאתה מאוד שמח עבור המתנה. ואז היחס שלי והגלידה בעצמה, והרצון שלך, כל זה מכפיל ומגדיל את המתנה.

זאת אומרת, נותן המתנה לא צריך להצטנע, אלא להיפך, הוא צריך לגלות כמה שהוא התאמץ הרבה. ומקבל המתנה צריך להראות את השמחה בצורה הגלויה. וזה לא יהיה שקר, בצורה כזאת אנחנו מאחדים את הרצונות והשאיפות. כשאני מתפעל מכך, עד כמה הגלידה הזאת טעימה, אני בונה רצון חדש שלי, שלא היה קיים קודם ולא היה לי אותו.

אני מראה כמה שאני נהנה מהגלידה הטעימה, עד כמה זה נגע בי שהשני רץ כל כך רחוק כדי להביא אותה, ובזה אני מעלה את הקשר שלנו. העניין כאן הוא בכלל לא בגלידה, בצורה כזאת אני הגדלתי בהרבה את הקשר בינינו. אתה הכרת אותי יותר טוב, ואני אותך, התקרבנו יותר בזכות איזו גלידה.

קיבלנו בתור פרס, מעל הגלידה הזאת, את הרצונות העצומים שלנו והרגשת הקרבה. אנחנו פיתחנו את זה בעצמנו בצורה מלאכותית, הרי בצורה טבעית קיים רק האגו שלנו. זה נקרא וויתורים הדדיים. ואנחנו מבינים שזה היה משחק. ומישהו יכול להגיד שזה היה שקר ולא שווה כלום. אבל זה לא שקר! הרי בצורה כזאת אנחנו יוצרים רצונות חדשים.

אנחנו רוצים שכך זה יקרה, אפילו שבינתיים זה לא אמת. אבל בזה אנחנו דורשים שזה שהוא יהפוך למציאות – וזה יקרה. הרי כך זה קורה כל הזמן: אם ילד משחק כאילו שהוא מבוגר, אז הוא יגדל ויהיה אדם מבוגר. ואם הוא לא ישחק, הוא יישאר להיות ילד לא מפותח.

צריך לשחק ביחסים טובים, ובזכות המשחק הזה אנחנו נבנה יחסים טובים אמיתיים. משחק זה דבר רציני!

מתוך התכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 40, 25.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
ויתורים הם סימן לכוח ולא לחולשה
צעדים זה לקראת זה
השטח המשותף שבו נולדת המשפחה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/mDA3q

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest