קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מחקר: אם לא מאמצים את הזיכרון, זה משפיע לרעה על פעילות המוח ועל היכולות השכליות באופן כללי. הזיכרון לטווח ארוך זוהי מערכת האחסון של המוח שלנו. לכן האינטרנט הופך אותנו לטיפשים. לאפשר לעצמנו לשכוח את העובדות וניסיון העבר, משמע, לא לאפשר לערוך רעיונות מורכבים בעתיד שמעשירים את הזיכרון שלנו.
הזיכרון שלנו לטווח ארוך הוא בעל נפח כמעט בלתי מוגבל, ואילו הזיכרון לטווח הקצר בעל נפח מוגבל יותר והינו שביר יותר. הפסקה בתשומת הלב שלנו עלולה לביא להיעלמותה מהמוח.
עודף מידע מוריד את היכולת שלנו לזכור וכן מוריד את כושר התפיסה.
האינטרנט הופך לדיסק (תקליט) חיצוני עבור המוח שלנו. ברשותנו מכשירים דיגיטליים אשר זוכרים את המידע במקומנו, ולכן אנחנו נוטים פחות ופחות להשתמש בזיכרון שלנו.
ההיבט החברתי של הזיכרונות הוחלף על ידי המכשירים הדיגיטליים.
הזיכרון הקולקטיבי "מעקר" את הזיכרון האישי. תשומת הלב ממלאת תפקיד מרכזי ביצירת הזיכרונות לטווח הארוך. כאשר אנו חולקים את החוויות שלנו עם האחרים, אנו יוצרים זיכרון קולקטיבי שמזיק לזיכרון האישי שלנו.
הידע מאבד את הערך הייחודי האישי שלו. כאשר אנחנו משתמשים בטכנולוגיות, אנו לא קושרים את חלקי המידע הנפרדים למערכת אחידה. אנו צריכים הקשר מאוד מקיף על מנת לשמור על הפרטים במוח שלנו.
הזיכרונות של אלו שנולדו בעידן הדיגיטלי נעלמים יותר מהר.
אובדן זיכרון בקרב האנשים הצעירים קשור ללחץ, דיכאון ויכולת הערכת המצב הנמוכה.
התייחסותי: אין דרך חזרה ואין צורך לחזור, מכיוון שהמדרגה הבאה של ההתפתחות שלנו היא הרצון האחיד והזיכרון האחיד שבהם אנו נרגיש את רמת הטבע הבאה, והיא מושלמת, אחידה ונצחית.
ידיעות קודמות בנושא:
מחלות נפש אינטרנטיות
העולם שמאחורי הגבולות כבר באופק
הזיכרון הוא בדימויים
