דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הטוב ביותר לחברים

הטוב ביותר לחברים

Laitman_2012-02-24_1736_w.jpg

בעל הסולם, מאמר "הערבות": "משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצורכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו, לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו".

התנאי הוא כזה – הכוח העליון מתגלה רק אם אנחנו באמת זקוקים לו לצורך החיבור.

שאלה: מהיכן נובעת ההסכמה הזאת?

תשובתי: מהרצון המשותף. שאחד לא יכול לתקן את עצמו ללא השני. התיקון נעשה דרך החיבור הכולל. הכוח המתקן צריך להיות משותף בין כולם.

הכוח והשכל, היגיעה והגישה, הכול צריך לרדת מלמעלה. הכול מצטבר לאחד וכאילו "תופר" אותי עם האחרים.

ועל זה אנחנו צריכים לחשוב. אם אנחנו רוצים שזה יקרה, אז קודם כל דרושה לנו ערבות הדדית. כי בהתכללות ההדדית הכללית אין אף נקודת הלחמה עם האחרים, שלא יהיו שם כלולים כולם.

שאלה: האם ההסכמה לזה, היא הצעקה שלנו לבורא?

תשובתי: הייתי אומר שכן. רק שבעצם זאת אינה צעקה מאולצת. אנחנו מגיעים להסכמה על המצב שלנו, על חוסר האונים ועל הצורך להגיע להשפעה הדדית, לערבות, לחיבור הדדי, לעזרה ותמיכה הדדיים. כאשר אתה מתחיל לחבר את כל הדברים האלה, אז מתגלה שחסר לך הכוח העליון. אז אתה באמת זקוק לו, בעוד שמקודם הצרכים שלך היו בעלי אופי אישי.

אתה מגלה, שאתה זקוק לכוח העליון כדי באמת לקיים את התנאים של החיבור בהשפעה ההדדית בין כולם. רק שזה כבר לא כמו "יפי נפש", מפני שהמטרה היא לגלות את תכונת ההשפעה האמיתית שנמצאת בין כולנו.

לכן, כאן נדרשת ההסכמה הכללית, שאנחנו מבצעים את החיבור אבל לא למען התועלת הגשמית. ואז הוא מגיע כתוצאה מהחיפושׂ שלנו, מהעבודה שלנו לפי בירור המצב.

שאלה: במה החבר משלים אותי?

תשובתי: בכך שאיננו יכולים להבין אחד ללא השני מה דרוש לנו כדי לקבל את האור המחזיר למוטב. איננו יכולים לגלות את החיסרון האמיתי שלנו אם אני לא עוזר לו, והוא לא עוזר לי.

שאלה: האם אני מבקש עבור החברים?

תשובתי: אני משתדל להתפלל עבור החברים, אני דואג לכך שהם יקבלו גילוי רוחני, יבינו וירגישו מהו העולם הרוחני. כאשר כולם תומכים אחד בשני בזה, אז כל אחד מגלה את החיסרון הנכון.

אתה רוצה משהו שנראה לך כרוחניות. ולא משנה עד כמה נכון אתה מתאר את זה לעצמך. אפילו שהכול מלאכותי, עד שנקבל את המאור המחזיר למוטב, בכל זאת נשתדל לחשוב על החברים: "הייתי רוצה שהם ישיגו את זה לפניי". אם את הדברים הכי גדולים אתה מאחל תחילה לחברים, זאת כבר רוחניות.

מתוך שיעור מס' 6 בכנס בערבה, 24.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
להגיע עד לקצה גבול היכולת
לחייב את הבורא לעזור לנו
המשימה שלנו היא לדרוש. את כל היתר יעשה האור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/lO90t

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest