החשבון המוחלט

בעל הסולם, מאמר "השלום": "ומצייר לנו רבי עקיבא ב' סוגי אנשים: סוג אחד, הם מבחינת "חנות פתוחה" שחושבים את עוה"ז כמו חנות פתוחה בלי שום בעה"ב חנוני, ועליהם אומר "הפנקס פתוח והיד כותבת" דהיינו אע"פ שהמה אינם רואים שום חשבון, מכל מקום כל מעשיהם בספר נכתבים…".

החשבון מתנהל עם כל אחד ולכל אדם, אם הוא רוצה או לא, ישנו פנקס. הכול "רשום", זה כולל את דרגות הטבע הדומם, הצומח והחי. הרי בעצם, במה שונה האדם מהדרגות הללו אם הוא אינו מודע לכל מה שמתרחש? הכול נקלט ונרשם במערכת הכללית, והחשבון הזה מתמלא יותר ויותר.. הצרות מתרבות, ויום אחד אני סוף סוף "מקבל שכל" – "מדוע אני צריך לסבול? אני חייב לעשות משהו בצורה אחרת".

שאלה: על ידי מי בדיוק מתנהל החשבון?

תשובה: על ידי המערכת הכללית. תתאר לעצמך שהוכנסת ל"בסיס הנתונים" שלה. זהו ה"פנקס" שעליו מדבר רבי עקיבא. כי הרי בתנאי הקשר ההדדי הכללי, שום דבר לא יכול להישאר ללא תשומת לב. כל אטום, כל חלקיק, הכול נמצא במערכת הכוחות וכל חלקיה קשורים זה לזה. זוהי הבריאה – הכוח האחיד הוא זה שמפעיל אותה, והכול בו כביכול מוחדר בהדרגה על ידי קורי עכביש שמתוחים לכל הכיוונים ולא מפספסים שום פרט. ככל שאנחנו חוקרים את הטבע, כך אנחנו רואים זאת יותר בבירור.

העולם בנוי בצורה כזאת: הוא אחיד, "עגול", מהווה מערכת שלמה. ואם במערכת הזאת אתה מבצע תזוזה מסוימת אפילו הכי זעירה, היא מייד "נרשמת", מכיוון שאתה קשור במיליוני חוטים לחלקים האחרים של השלם, אתה מחובר להכל, כולל המחשבות, הרצונות והתכונות שלך. זוהי רשת אחת גדולה, שאותה איננו מסוגלים לעכל, זוהי השכינה, "מלכות דאין סוף".

שאלה: ולמה צריכים את הרישום הזה?

תשובה: אינני יודע. זה קשור למה שיבוא לאחר גמר התיקון.

העולם האגואיסטי הקטן שלנו שונה לחלוטין מהעולם הרוחני, ואנו כבר מודעים לכמה גדול ההבדל הזה. בדיוק באותה המידה לא מובן לנו איך שונה העולם שזקוק לתיקון מעולם אין סוף המתוקן. רק ברור לנו, ששם אנחנו נגיע לעוד משהו.

לכן אני לא יכול לומר בשביל מה אנחנו צריכים את "בסיס הנתונים" הזה. בינתיים משתמשים בו על מנת להגיע לתיקון, לאהבה, שתמלוך ביחסינו עם הבורא כשנשתווה עימו.

שאלה: זאת אומרת, האם לאחר גמר התיקון לא יוכלו להראות לי את הספר שבו רשומה כל הדרך שלי?

תשובה: עד אז, כל הזדונות והשגגות שלך כבר יעברו לכף זכות. לכן הכול יעיד לזכותך. זה מנחם ואפילו קצת משמח, נכון? אכן…

האמת, זה נכון. כולם מנוהלים, מופעלים וכפופים להנהגה, ואין בנו שום דבר שאינו מותנה בדחפים של פקודה שעוברים באמצעות החוטים של ה"רשת" הכללית. דווקא היא זאת שכל הזמן מפעילה, "מושכת" אותנו בצורה פנימית וחיצונית. נשאר לנו רק לברר, לעכל את הדבר ולהמשיך בדרכנו, לשייך את עצמנו לכוח האחיד הכללי של המערכת.

אחרת, הולכים לאבדון. לא במקרה העולם של היום מרגיש חסר אונים אל מול הבעיות שמקיפות אותו. לאף אחד אין פתרון וכולם פשוט מושכים זמן ולא רואים פתח יציאה: "שיהיה מה שיהיה". כתוב: "נשתה ונאכל, כי מחר נמות." רבים היום, ללא בושה, כבר מתארים כך את מה שמתרחש.

אמנם אנחנו טוענים שישנו הפתרון. אפשר להסתכל על הדרך שלפנינו ולהבין שהחיבור הוא עתיד העולם, זו צורת החיים העתידית שלנו.

חוץ מאיתנו אנשים רבים מכל העולם מדברים בצורה כזאת, אך אין להם את השיטה להשיג את החיבור. ואנחנו מציגים לאנושות שיטה כזאת שתאפשר למנוע את דרך הייסורים וללכת בדרך האור. במילים אחרות, לא לחכות לצרות ולאסונות, אלא להתחיל בחיבור הנכון באמצעות החינוך האינטגרלי.

היום, הרוב המכריע מתייחס לעולם כמו ל"חנות" ללא בעל הבית שממנה אפשר לקחת כל מה שתרצה ולהסתמך על המזל והמקרה. לעומת זאת, אנחנו, להיפך, מעודדים לנהל את החשבון, לעשות חישוב לפי ההתקדמות, ההתפתחות, ובזכות זה להעביר את המבט מה"מדפים" של החנות אל בעל הבית.

מתוך שיעור על מאמר "השלום", 17.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
תשלום עבור כל רגע
בעלי החוב
במידה שאדם מודד, מודדים לו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/maiKF

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest