החרם שהופסק

שאלה: ישנה תוכנית טלוויזיה שנקראת "מפגש בחשיכה" שמפגישה בין שני אנשים שלא הכירו קודם. בתוך חדר חשוך הם מתקשרים ביניהם ועוברים דרך סדרת משחקים, יוצרים קשרים בצורה עיוורת. רק בסוף, אחרי מספר תוכניות, נדלק האור, וסוף סוף הם רואים זה את זה.

זהו קשר נטול כל ביקורת חיצונית שטחית. אם בדרך כלל אני שופט לפי מה שאני רואה ורק אחר כך מסכים להתעמק, אז כאן אני מייד צולל לתוך השכבות העמוקות, עוקף את "המעטפת החיצונית".

השאלה שנובעת מכך היא: כיצד בונים חינוך אינטגרלי לזוגות צעירים לפי מתכונת דומה, כדי שהם יתקשרו "בפנימיות"?

תשובתי: צריך להכין עבורם סדרת שאלות מנחות ותרגילים שונים שבהדרגה יובילו אותם לצורך לוותר זה לזה, להשלים, להסתדר ביניהם. אנחנו יוצרים עבורם מצבים שבהם הם מאוד רוצים להתנגד בקול רם, לוותר, להישאר נחושים בדעתם, להתנתק, ובו בזמן ירצו למצוא פתרון משותף הטוב ביותר. אנחנו קובעים שהקשר הוא ערך עליון שמחייב את האדם לוויתורים ולא משאיר ברירה או אפשרות לברוח.

נניח שאנחנו מראים להם דוגמה של ריב משפחתי: בעל מרוגז במיוחד לא רוצה לדבר עם אשתו כבר מספר ימים, הוא כל כך מרוגז שמוכן להמשיך את החרם עד הסוף, אבל אז קורה משהו לילד שלהם. ברור שהם מתחילים לדבר. מתחילים מפני שקיים ערך עליון כלשהו ששולט על מה שקורה להם.

תרגילים כאלה נחוצים לזוגות צעירים, תרגילים המציגים דעה חברתית, דעת הסביבה שמעמידה בראש את הערך האינטגרלי שבלעדיו החיים המשותפים פשוט בלתי אפשריים. זה יחייב את האנשים לוויתורים הדדיים וילמד אותם לשמור כל הזמן על הכיוון הזה.

שאלה: כלומר, ויתורים הדדיים הם לא תוצאה של קשר ושיתוף פעולה בינינו, אלא הם תמיד תוצאה של המטרה העליונה של שנינו ביחד?

תשובתי: …או של החברה. למשל, בחוגים דתיים בני זוג מתגרשים פחות, מפני שבנוסף לכל הדברים יש חשיבות של דעת הקהל. כי האדם הוא למעשה "חיה" אגואיסטית ובכל רגע מתעוררים בו דחפים אגואיסטיים, מחשבות להשתחרר ולברוח לאן שהוא. בהתחלה הוא בורח ורק אחר כך מתחיל לחשוב. לא במקרה נאמר בתורה "לא תתורו אחר עיניכם". העיניים שלנו הם הדחפים הפנימיים שלנו שכל הזמן מתרוצצות וזורקות אותנו לכל הכיוונים. לכן, אפשר להישאר במסגרת רק בעזרת לחץ חברתי. אחרת, אף משפחה לא תחזיק מעמד.

אבל עלינו להסכים עם הלחץ הזה למען מטרה יותר עליונה שמובילה אותנו לחיי שלמות, גם במשפחה וגם בחברה, להרגשת חיים במדרגה חדשה. זה מחייב את כולנו.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 195, 09.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ס
ודות האושר המשפחתי: החיכוך העדין
שיתוף הציפיות אחד של השני
ויתורים הם סימן לכוח ולא לחולשה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/PtQ0Z

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest