קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כל רגע של קיומינו אנחנו צריכים לראותו כהזדמנות של מימוש החיים שלנו, של הקיום שלנו, לשֵם מה סידרו לנו את החיים האלה ואת המציאות הזאת שבה אנחנו נמצאים. המציאות סודרה כך, שאנחנו הנבראים נוכל להשיג את הבורא שלנו. וכדי שהידע וההשגה האלה יהיו מלאים כמו שהוא רוצה, אנחנו חייבים להתחיל את ההיכרות עימו מהמצב ההפוך לגמרי בכל האופנים.
כלומר, אם הבורא היה רוצה שאנחנו נשיג אותו באיזו מידה מסוימת, שכוללת בתוכה הרבה תת-מידות וגילויים פרטיים, אז בכל אחת מתת-המידות הללו אנחנו חייבים להיות בהרגשת ההסתרה. ומכיוון שאת ההסתרה אפשר להשיג רק מתוך דבר והיפוכו, מתוך הגילוי, לכן גם הירידה לגָלוּת, הריחוק מהבורא, היא ירידה הדרגתית. ככל שאנחנו יורדים לעומק בדרגות ההסתרה, כך בהתאם לזה אנחנו יכולים להשיג את הגילוי, מדרגה אחר מדרגה.
אם אנחנו מתארים בצורה נכונה את כל המציאות, אז אין בה יותר מה לעשות חוץ מאשר לגלות את הבורא! לכן בכל פעולה, בכל מצב, בכל מחשבה: בכל העבודה שלנו, בלימוד, בדיונים, בהתחברות, בפעולות של ההפצה החיצונית, חסרה לנו רק הכָוונה הזאת. בכל פעולה חסר רק לרצות תוצאה אחת – לגלות את הבורא, את כוח ההשפעה והאהבה, ואז נהיה ראויים לו.
אנחנו מוכיחים את המוכנות שלנו על ידי המאמצים והתרגילים שלנו שאנו עושים בינינו. והדבר היחיד שחסר בכל העבודה שלנו זו כוונה נכונה לפני כל פעולה בכל רגע של חיינו. קודם כל, אנחנו צריכים לכוון את עצמנו לבורא, לגילוי שלו. ואם כיוונו את עצמנו אליו, אז אנחנו כבר יכולים להבין איך לבנות את הקשר בין שתי הנקודות האלה, בינינו עצמנו ובין הבורא.
את הקשר צריך להתחיל לבנות ממנו ולא מאיתנו, מכוח ההשפעה והאהבה. צריך לברר איך לבנות את המערכות שתהיינה מתאימות לגילוי של כוח ההשפעה והאהבה, כיצד צריך להיראות הכלי הפנימי שלי כדי שיוכל לגלות את התכונה הזאת. כדי לכוון אותו, אני מתחיל להתקשר עם האחרים, אני מחבר איתי את כל הנשמה העולמית: דומם, צומח, חי ובני האדם שמתחברים על ידִי. בצורה כזאת אני בונה מקום, היכן שהבורא ואני יכולים להיות יחד, אנחנו מקבלים הזדמנות להתגלות זה לזה.
מתוך שיעור על איגרת של הרב"ש, 09.08.2013
ידיעות קודמות בנושא:
משכון שהושאר על ידי הבורא בנברא
שמחה מהחזרה לבית אימא ואבא
כמה שנות אור מאיתנו עד למהות שלו?
