החיים הם טובים, אם אתה מבין את משמעותם

יש לנו אמצעי אחד כדי להשיג את מטרת הבריאה, והוא – חכמת הקבלה. את כל יתר המטרות שאנחנו רואים בעולם הזה, אפשר להשיג על ידי שימוש בכוחות שלנו. אבל אין לנו כוח להשגת מטרת הבריאה, אין לנו שום אפשרות ויכולת להבין אותה. אנחנו מלכתחילה לא בנויים כך, כדי לזהות את המטרה הזאת ולהגיע אליה.

אבל בתוך התהליך של ההתפתחות שלנו מושרש מצב, שבו אנחנו מרגישים את עצמנו רע ללא השגת מטרת הבריאה, אפילו בחיים הגשמיים הרגילים שלנו, שכביכול לא קשורים בכלל עם המטרה העליונה. אבל, אנחנו קיימים בעולם הגשמי דווקא, כדי לעלות מתוכו ולהשיג את מטרת הבריאה.

ולכן, מגיע כזה שלב בהתפתחות שלנו, כאשר אנחנו פתאום מרגישים, שכבר די, אי אפשר להמשיך בצורה כזאת, וחייבים לגלות מה הטעם בחיים האלו. מרגע זה האדם מתחיל לחפש את הטעם הזה.

השאלה הזאת מתעוררת בבני אדם בודדים ובקבוצות שלמות או אפילו לעולם כולו. ודאי שבזה עוזרות המכות, שאותן האדם מרגיש כייסורים בהתאם לתפיסה הנוכחית שלו, כלומר הבעיות הגשמיות הרגילות של אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.

אדם מרגיש כזה חיסרון של מילוי ברצונות הגשמיים האלה, שלא יכול למלא אותם בשום דבר ולכן מתחיל לצעוק: "מה הטעם בחיי?". הוא עד כדי כך מאבד את הטעם לקיומו, שאפילו לא מבין בשביל מה לו החיים האלה, אם הוא לא ישיג את המטרה.

אז הוא מגיע לצורך לממש את שיטת הקבלה, כדי להשיג את מטרת הבריאה. כך כל החיים הגשמיים של האנושות מכוונים לאותה המטרה היחידה.

עם אחד זה קורה קודם, ועם האחר זה קורה מאוחר יותר, בהתאם לתהליך מסוים שתלוי בשורש של כל נשמה. אך במוקדם או במאוחר, כולם יהיו חייבים להגיע להשגת המטרה הזאת, בכך שישנו את הטבע שלהם בכזאת צורה, שכל הצרכים האגואיסטיים שלנו ירדו עד לדרגת הכרחיות.

הדרגה הגשמית הזאת, היא "לא יגונה ולא ישובח", מפני שגם את הצרכים ההכרחיים האדם ממלא רק כדי להתקיים לצורך מימוש המטרה הרוחנית. ואת כל הכוחות שיש לו הוא יפנה רק להשגת המטרה הנעלה הזאת.

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 13.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
האדם שאינו מוותר
שאלה הדורשת תשובה
להתחבט או להתמסר לזרם?