החייל נרדם, והשיירות עוברות

מתוך ההקדמה לספר הזוהר, אות פ"ט: "וגן העדן שלמטה, שכל הצדיקים שעומדים שם ברוח המתלבש בלבוש הכבוד, כאותו האופן והצורה שהיו בעו"הז, זהו שכתוב, כנגד בני האדם. ועומדים שם, שעיקר מקומן הקבוע בגן העדן התחתון. ופורחים באוויר משם ועולים לישיבת הרקיע באותו גן העדן של מעלה. ופורחים שם ומתרחצים שם בטל נהרות אפרסמון טהור ויורדות מגן העדן העליון למקומן, לגן העדן התחתון."

שאלה: אני לא מבין עד עכשיו, מה התועלת בקריאה מתוך ספר הזוהר, שנתפס כמופשט לחלוטין, לא מעורר בי שום הרגשה, והמחשבות על החיבור בינינו לא קשורות כלל למה שאנחנו קוראים?

תשובתי: נניח, שאני בדקתי את החום, והסתבר שגופי זקוק לחום יותר גבוה, אחרת הוא מתקרר ואינו מסוגל לשמור על חילוף החומרים הנורמלי. כדי שגופי יתחמם מציעים לי להדליק תנור. התנור זקוק לחומר הסקה ועוד. מה הקשר בין כריתת העצים או הנחת צינור גז לבין חילוף החומרים בגופי? אם נשאל ילד קטן הוא יגיד שאין צורך בכריתת עצים או בקידוחים ובהפקת נפט משם. מי זקוק לנוזל השחור?

כלומר, אתה כמו אותו ילד, אינך רואה את הקשר בין הדברים. אבל חכמים מקובלים אומרים שדווקא יש קשר בין מה שאנחנו קוראים בזוהר לבין החיבור בינינו. בדוגמה עם הדלק יש קשר ישיר, מכיוון שהיו מעורבות רק סיבות חיצוניות. וכאן מדובר על הנשמה שלך שאתה רוצה לתקן. הספר מספר על התופעות הפנימיות ביותר המתרחשות בו.

כשאתה נמצא במדרגה הנמוכה ביותר, עושה מאמצים מסוימים כדי סתם לשבת בשיעור ולהקשיב לקול שלי השנוא עליך באותו רגע. אתה רוצה לישון, ובמקום זה אתה חייב לשבת ולהקשיב לכל ההסברים שאתה לא מבין. אבל, אם אתה משקיע מאמץ הקטן ביותר, מחייב את עצמך לקרוא ולהקשיב, אז מה שאתה קורא ושומע מתרחש בתוכך. אבל התופעות הללו מתרחשות במצבים ובדרגות גבוהות ביותר הקשורות לעולם אין סוף.

ממך ועד עולם אין סוף יש חוט, צינורית, שדרכה אתה מקבל אנרגיה כלשהי. ברגע שאתה מעורר תגובה כלשהי מלמטה (אתערותא דלתתא), אתה לא ישן כל השיעור, אלא משתדל לשמוע במידת מה, אז המעבר הזה כבר מתחיל לפעול. ובו יש את כל הדרגות, כולל אלה שעליהן אנחנו קוראים בספר הזוהר, אבל הן מאוד גבוהות. והן מופעלות על ידי הרצון הקטן שלך שאתה יכול לעורר עכשיו.

נניח שאתה מסוגל להסתכל רק ב"חצי עין", מתוך חצי חלום, והמוח שלך ישן 99%. אבל זה לא חשוב, כי אתה בכל זאת מעורר את הרצון והצינור מתחיל לפעול. אפילו שהצינור הזה סתום, אבל לפחות משהו עובר דרכו. ובזכות המנה הקטנה שעוברת, כל המדרגות שעליהן אתה קורא בספר הזוהר מתחילות לעבוד. אתה מסתכל עלינו "ברבע עין פתוחה" ומתחבר לקריאה באחוז אחד מהשכל שלך, אז זה לא חשוב, כי במדרגות העליונות יש אור הרבה יותר חזק וכלים גדולים ביותר ואתה מפעיל אותם, מחייב אותם לעבוד.

לכן, אני מוכן לסבול את אלה שכמעט ישנים בשיעור, מפני שבכל זאת יש להם מעט חיסרון. ובינתיים הם אינם מודעים לכך שהם מפעילים את כל המדרגות הגבוהות שמתוארות בספר הזוהר.

מתוך שיעור על פי הקדמה לספר הזוהר, מתוך זוהר לעם, 25.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
שלמות וחיסרון בפרצוף אחד
בכוחות חדשים להתקפה לתיקון
לפתוח ספר