החוק של האיזון הכללי

מדוע הטבע דורש ממני לדעת את החוקים שלו? האם רק בשביל שאני אדע איך לטעות פחות, איך לעשות לעצמי טוב, איך להימנע מצרות ובעיות?

אולי הטבע, על ידי הצרות והבעיות, רוצה להעלות אותי לדרגה של ידיעה ושליטה בעצמי, לדרגה של שליטה בעולם? וזאת כבר רמה אחרת לחלוטין של קיום ומודעות.

כנראה שהתבלבלנו בין סיבה ומסובב. היום הצרות מכריחות אותנו לחפש הזדמנויות כדי להבטיח את הצלחתנו בהווה ובעתיד, הן הסיבה שבגללה אנחנו לומדים את הטבע. אך במציאות זה לא נכון. הבעיות רק דוחפות אותנו מאחור, כדי שנימשך ללמוד את הטבע, ואז הידע של הטבע הכללי יפתח לעינינו אופקים שונים לחלוטין, ומימד חדש.

אנחנו נרגיש את המציאות החדשה, לא זאת שאנחנו תופסים בחמשת החושים שלנו כמו חיות. בסופו של דבר אנחנו רק במקצת עולים עליהן מבחינה שכלית ובכושר המצאה. אנחנו יודעים לבנות בתים נוחים, להכין אוכל, להתלבש, אולם מצד שני, החיות אינן צריכות לטפל בעצמן במידה כזו.

הזכות המיוחדת שלנו היא שאנחנו יכולים לעלות לרמת החיים שבה נחייה לא בשביל לדאוג לחיים הגופניים. להפך, הדאגה לחיים הגופניים תוביל אותנו לידיעת הטבע הכללי, ומשם נתקדם כבר במימד אחר, ונרגיש את המציאות לא בחושים הבהמיים שלנו, אלא דרך מודעות גבוהה יותר, דרך התוכנית האינפורמציונית שתתגלה לנו. אין שום קשר בין הרמה הזאת לקיום הנוכחי שלנו, היא נמצאת הרבה יותר גבוה.

בימינו, מדענים רבים מדברים על כך, בדומה לחכמי הדורות הקודמים. השאלה היחידה היא איך אנחנו משיגים את זה? האם יש לנו הזדמנות לגלות את המציאות העליונה הזאת? איך אנחנו יכולים להעלות לרמת הטבע הכללי ולהרגיש אותה כמו שהיא?

קודם כל, צריך להבין מה הוא הטבע. לפי פעולותיו אנחנו רואים שהוא מנהל אותנו על ידי שני כוחות, תענוג וייסורים. הם כמו שתי מושכות שבאופן קבוע גורמות לנו או להימשך לתענוגים או לברוח מהמכות.

לדוגמה, אני מתיישב בתנוחה הכי נוחה שיש בתנאים הנוכחיים. אני מעבד המון נתונים: מצב הבריאות, הצורה של הכיסא, מעמד האנשים מסביבי וכו', ובסופו של דבר הגוף שלי מתיישב ברמת הנוחיות המרבית. זה קורה בכל שנייה של החיים שלי – ברצונות, במחשבות ובמעשים. איך אני יכול להתעלות מעל השליטה הזאת?

כשאני חוקר את הטבע, אני מגלה שבו פועל חוק אחד וייחודי – חוק האיזון הכללי. הטבע נמשך לאיזון ובהדרגה מביא את כל חלקיו לאיזון, לפיוס, לרוגע. הוא מסדר את הכול בהתאם לקשר הגלובלי – מהמפץ הגדול ועד לחיבור של התאים לצורות החיים הגבוהות.

הטבע כולו חי באיזון, ורק האדם התחיל לצאת מהמסגרות האלה מלפני בערך 3,500 שנה. הוא התחיל להשתמש בשכל שלו כדי לנצל את האחרים, לשלוט בהם, והתוספת הזאת קלקלה את האיזון שלו עם הטבע.

אנחנו יכולים לפצות על כוח ההתפתחות הרע הזה על ידי הכוח הטוב, שנגלה באותו הטבע. הכוח השלילי פועל בנו בצורה אינסטיקטיבית וללא השליטה שלנו, אבל אנחנו חייבים לאזן אותו על ידי הכוח החיובי שנרכש בהכרה. וזה אפשרי על ידי השפעת הסביבה. הרי אנחנו רוצים להיות יותר טובים מכולם ומעל לכולם, בכך אני תלוי בחברה. וחוץ מזה, אני תלוי בה כדי לספק את הצרכים הבסיסיים שלי. אבל אני צריך להשתמש בסביבה כדי לבנות קשרים כאלה שהיא תספק אותי עם הכוח החיובי. ואז אני אוכל לשלוט בחיים שלי.

לכן, לא במקרה האדם נברא כייצור חברתי ולא בודד והוצב בסביבת אנשים אחרים. בזכותם הוא יכול להתחנך. הרי בניגוד לבעלי החיים, שאינם זקוקים לחינוך, האדם חייב לקבל מהסביבה מספר רב של גורמים בנוסף לאלה שאיתם הוא נולד. הסביבה מוסיפה לאגו שלנו את הכוח החיובי, ואז אנחנו יכולים בקלות ובנוחות לשלוט בחיים ובגורל שלנו.

כשנתחיל בצורה המתאימה להתייחס לעצמנו וליכולות שלנו, תיפתח לפנינו תוכנית הטבע והמחשבה הראשונה שלו עלינו. כך אנחנו נעלה לדרגה חדשה של ידע ומודעות, השורים מעל לחיים הנוכחיים שלנו. אם נוותר על הקיום הגופני, אז במחשבות וברצונות נעלה לזרימה הנצחית של הידע ונחיה בה. מה שלא יקרה לגוף שלי, אני אחיה בזרימת המודעות הזאת, שמאפיינת את הטבע ומפתחת את כל הרמות שלו.

זוהי דרגת ה"אדם", הדומה לבורא. אחרי הכול, הבורא זה התוכנית הגדולה שנמצאת מעלינו ואותה נמשיך להשיג בדרך שלנו למעלה.

מתוך שיעור 3 בקולומביה בנושא "הקבוצה והתפתחות רוחנית" 29.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
שכבת המידע של המציאות
הטריטוריה האנושית
האנליזה של טבע האדם