החברה שעוזרת להתחיל את החיים הרוחניים

מתוך שיעור מס' 2 בכנס "קבלה לעם" במצוקי דרגות

החברה היא הבסיס העיקרי להתקדמות הרוחנית. בדומה לאותם האנשים שברחו מירושלים בימי בית המקדש השני, לאחר שראו כיצד הרוחניות הולכת ונחרבת. הם הסתתרו באזור ים המלח, ורצו לארגן חברה קטנה, כדי לשמור על הקשר הרוחני ביניהם, על הכוח העליון. גם אנחנו רוצים עכשיו לייסד חברה כזאת.

היא אמנם בינתיים לא כל כך גדולה: "רק" כמה מאות אלפים, שזה לא הרבה בהשוואה לכל האנושות, שכולה צריכה עכשיו להתעורר ולהתחבר. אך עלינו להאמין למקובלים, שאומרים שתמיד יש בידינו מספיק כוחות, גם לפי הכמות וגם לפי האיכות, ואם נאחד אותם יחד בהתאם להזדמנויות ולתנאים שניתנו לנו, נצליח לגלות את הכוח העליון. אם נתאחד, אותו הניצוץ יתלקח ויתפשט באורו העליון בכל המערכת שלנו. האור הזה ימלא אותנו, ואנחנו נמצא את עצמנו בעולם הרוחני.

הדבר העיקרי שנדרש מאיתנו הוא לארגן את החברה, כלומר את אותו המקום שבו האור יכול להתגלות. החברה הנכונה נקראת "שכינה", המקום שבו שוכן האור. קיימים חוקים מסוימים לקיום חברה כזאת. הבורא הוא המשפיע והנותן, השוכן, ואנחנו השכינה שלו, ועלינו להכין את הרצון שלנו לגילוי שלו בתוכנו.

אדם אחד אינו יכול לשמש מקום לגילוי האור העליון, צריך שניים לכל הפחות. אך גם שניים אינם מספיקים, מפני שמייד מתחילים ביניהם כל מיני חשבונות אגואיסטיים. לכן, ככל שהחברה גדולה יותר, כך לאדם קל יותר.

מצד אחד, אם החברה תהיה כזאת חזקה, יהיה לאדם קל יותר, הוא לא יידרש להשקיע כל כך הרבה בחברה. ומהצד השני, הוא יוכל להתפעל מהאחרים, שמכינים עבורו את המקום ביניהם, שאליו הוא יוכל להיכנס. הוא יצטרך רק לבטל את עצמו בפני החברה, וזה כבר יהיה מספיק. הוא יגדל כמו תינוק בזרועותיה של אימו או כעובר ברחם אימו. החברה הזאת תהפוך עבורו למקלט, ל"תיבת נוח", ל"רחם", שממנו הוא יקבל את כל הכוחות להתחיל בחיים הרוחניים. כך הוא יתקדם.

אמנם הקבוצה שלנו יחסית קטנה ביחס לעם ישראל או ביחס לכל העולם, אך היכולות שלנו עצומות! אנחנו יכולים לגדל בתוכנו את כל האנושות!

כל אחד מאיתנו מסוגל לקבל את האור העליון רק בתנאי שיהפוך להיות בעצמו לחלק מאותו הרחם של אמא (המילה "רחם" באה מהמילה "רחמים", השפעה). אחרת הוא יישאר "סתום" לקבלת האור ויוכל להרגיש רק את העולם הזה. אם אינני ממשיך להעביר את האור הלאה, לאחרים, אני מעמיד מחיצה בדרך שלי ואינני מאפשר לאור לעבור דרכי. ואז ארגיש רק את ההארה הקטנטנה ממנו, שמציירת לי את העולם הזה.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס מצוקי דרגות, 25.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להחיות את האי האחרון של הרוחניות
הוראות להצתת הניצוץ הרוחני
משימתו של עַם "המשתוקקים לבורא"