הזמן לצאת מההסתרה

ידוע איזה סבל עברו אנשים שעסקו בהפצת חכמת הקבלה מאותו הזמן ששיטת האר"י החלה להתממש בעולם הזה. וזה לא בגלל הרצון הרע של מישהו, אלא מפני שאנחנו קיימים במערכת שבורה.

וברגע שאתה מתחיל לצאת עם הרעיון הרוחני שלך המכוון לחיבור בין אנשים, אתה מיד מושך על עצמך אש מכל הכיוונים.

מי שהיה ניטראלי ואפילו תמך בך, גם יוצא נגדך. הרי, אתה מעורר כוחות אנטי-אגואיסטיים, והאגו, זה הטבע של כל העולם. לכן אנחנו רואים שאין אנשים שבהם לא הייתה מסתתרת אנטישמיות, הרי היא נובעת מהטבע. בכל אחד אפשר להדליק את האש של השנאה הזאת.

באותה המידה, כל אחד ששומע על חכמת הקבלה, שונא אותה משום שבינתיים הוא נמצא בטבע של הרצונות השבורים. ואם הוא בכל זאת נמשך לחכמת הקבלה, זה רק מתוך סקרנות. אולם למעשה, הוא שונא אותה, ובמידה שהוא מתקרב אליה הוא שונא אותה יותר ויותר, עד שהוא עוזב אותה.

צריכה להיות עזרה גדולה מלמעלה ועבודה בעולם הזה, כדי שהן ביחד ישפיעו על האדם, ושהוא יעבור את המחסום הפוטנציאלי שניצב לפניו – יקפוץ מעליו ויעלה למדרגה הרוחנית הראשונה שלו.

אנחנו יודעים איך סבלו החסידים הראשונים שאותם עצרו והכניסו לבתי סוהר ברוסיה ואוקראינה. ה"מתנגדים" (התנועה נגד החסידות) יצאו נגדם. אותם היהודים הדתיים כל כך שנאו את החסידים שרצו להפיץ את חכמת הקבלה, שעשו מאמצים כדי להכניס אותם לבתי סוהר ולמעשה דנו אותם למוות. עד כדי כך בערה אש השנאה ביהודי הדתי כלפי אלה שניסו קצת לפתוח את חכמת הקבלה ודיברו על חיבור האנשים וגילוי הלבבות. השנאה הזאת מורגשת עד ימינו, אף על פי שלחסידות המודרנית כבר אין את האידיאולוגיה של פעם, ולכן אין כל כך התנגדות לה.

אנחנו יודעים כמה סבל בעל הסולם. כאשר הוא הוציא את העיתון "האומה" מיד סגרו אותו. הוא תכנן לכתוב חמישים מאמרים בהמשך ל"מתן תורה", "הערבות", "השלום בעולם". אבל במקום חמישים מאמרים יצאו רק ארבעה, והוא נאלץ להפסיק כי העיתון נסגר. הוא אמר: "אם כך, אז הדור עדיין לא מוכן לזה, ואין למי לכתוב!". כמה רעיונות חדשים היינו מקבלים אם הוא לא היה מפסיק.

אפילו בזמן החיים שלי עם הרב"ש אני ראיתי עד כמה זה לא פשוט לעסוק בלימוד חכמת הקבלה. היום ישנן הרבה קבוצות כאלה, ואם אתה יושב בפינה שלך ולא יוצא החוצה, הכול בסדר, ולא יקומו עליך. כמובן, ברגע שאתה תצא, תקבל מכות. בדומה ליהודים שגרו בגלות בגטאות הסגורים, כך המקובלים חיים בין היהודים.

אבל הגיע הזמן שאנחנו חייבים לצאת מההסתרה, ולא למען איזה רעיון מופשט, אלא מפני שהתיקון בדור שלנו אפשרי רק על חשבון הצטרפותם של המוני אנשים. רק החיבור ביניהם הוא התנאי ההכרחי לגילוי. יוצא כך, שאם אני לא מתחבר לאחרים, אני לא יוצר את התנאי, את המצע, את הבסיס, את הנשא שעליו האור יכול להתגלות.

ואז כל הלימוד שלי לשווא, הרי, אין לו שום תועלת מעשית שעוזרת לי לממש את עצמי ובאמת לזכות בגילוי האור, גילוי הבורא, להעלות את עצמי למדרגה הרוחנית הראשונה. הדבר הוא אפשרי רק אם יתחברו לזה עוד אלפי אנשים. אף שהכוח של כל אחד הוא מזערי, אבל ביחד הם חזקים בכוח הכמות. הוא עובד במקום כוח האיכות שעבד בדורות הקודמים.

ואז אנחנו נזכה בהזדמנות למלא את הרצון שבוער בנו. בכל אחד הוא בוער קצת, כמו נר דקיק. אבל אם אנחנו נחבר הרבה נרות יחד, תיווצר להבה ענקית שמסוגלת להאיר כבר באור הרוחני.

מתוך השיעור בנושא "חשיבות ההפצה", 19.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
בעולם שלנו קובעת הכמות
לא תוכל לחסוך במכשולים
כאן נמצא המוקד של התיקון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/wjyDV

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest