קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור לזולת בכוונות שלנו?
תשובתי: שום דבר לא יכול לעזור לאדם אם לא מתפללים עבורו. נאמר, "אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים". אני לא יכול לעזור לעצמי בכלום בהשגה הרוחנית, בגשמית כן. וברוחניות, רק אחרים יכולים לעזור לי.
כל מה שאני רוצה להשיג ברוחניות: מאפס ועד אין סוף, זה אפשרי רק בתנאי שהאחרים ירצו לתת לי את זה, יעזרו לי לקבל את זה וימלאו אותי. איך אני יכול לגרום להם שיעזרו לי? הם יעזרו לי אם אני אעשה מאמצים כדי לעזור להם.
לכן אנחנו צריכים לחשוב רק על התכללות ברצונות של הזולת ותיקון של הזולת. רק בצורה כזאת אני יכול לחייב את המערכת שתטפל בי, והרצון הזה כבר לא יהיה רצון אגואיסטי.
אני צריך ללקט ולאסוף את הרצונות מכולם, לכן העבודה הזאת נקראת "יסוד". הכלי שלי, זה הרצונות של הזולת שאני מתכוון למלא אותם, לכן אני מקבל אותם יותר קרוב מאשר את הרצונות שלי. לכן אני עובד על הרצונות, אבל מפני שמלכתחילה אלה רצונות שהיו נראים לי כזרים, של הזולת, לכן הם נקראים "כוונות".
מה ההבדל בין כוונה לרצון? הרצון שייך לי, אני מרגיש בתוכי רצון ליהנות את עצמי. את הרצון של הזולת אני לא מרגיש, ולכן העבודה על הרצון של הזולת נקראת "כוונה". יוצא, שאני כל הזמן עובד על הכוונות! כלומר, אם אני מצמצם את הרצון שלי ונכלל מהרצון של הזולת ועובד עם הרצון שלו, בזה שמעמיד את הרצון שלו מעל לרצון שלי, זה נקרא שאני עובד עם כוונות.
באופן כזה, אני בונה "ראש" של "הפרצוף הרוחני". במקום הרצון שלי, אני לוקח את הרצון של הזולת ועובד איתו כמו עם הרצון שלי. וזה נקרא עבודה עם כוונה.
ידיעות קודמות בנושא:
כיצד נולדים החיים הרוחניים
אם תיתן – תקבל כפליים!
כיצד לרכוש את השכל מהעליון
